בבית הדין הארצי
מחיקת תביעה על הסף בשל מחדלים דיוניים תופעל לא רק במקרים קיצוניים
בית הדין האזורי לעבודה מחק על הסף תביעה כספית של עובד בניין בגין זכויות שונות בתקופת עבודה בת כשלוש שנים בשל מחדלים דיוניים. עיקר המחדלים – אי התייצבות התובע ועדיו להעיד בדיוני בית הדין בטענות שונות שלא הוסברו ולא הוכחו על אף מתן מספר הזדמנויות. התובע חויב ב-4,500 ₪ הוצאות משפט ובנוסף הוטל עליו לשלם 3,000 ₪ הוצאות ושכ"ט של המעסיק ככל שיגיש תביעה חדשה נגדו. ערעור העובד לבית הדין הארצי נדחה ובית הדין פסק בתמצית:
- בית הדין האזורי בחר בפתרון מידתי כאשר מחק את תביעת העובד ולא דחה אותה לגופה, בהעדר ראיות מצד התובע.
- מחיקת תביעה אינה סופית. מחיקה אינה יוצרת מעשה בית דין ואינה חוסמת את דרכו של התובע לחדש את תביעתו, בכפוף למספר חריגים. כמו כן, מחיקת תביעה אינה גורמת לבעל הדין שתביעתו נמחקה נזק בלתי הפיך.
- בית הדין מוסמך להתנות הגשת תביעה חדשה במקום תביעה שנמחקה, בתנאים שונים לרבות תשלום הוצאות לנתבע.
- בעקבות תקנות סדר הדין החדשות, המדיניות השיפוטית של בית המשפט העליון למחדלים דיוניים של בעל דין היא פחות ליברלית. בהינתן שאין במחיקה מעשה בית דין, למעשה כדי למצות את זכויותיו בפעם נוספות התובע חוזר אל סוף התור בתביעתו החדשה ונדרש לשלם אגרה נוספת.
- מחדלים דיוניים של בעל דין פוגעים באינטרס הציבורי עקב הארכת ההליכים על חשבון שאר בעלי הדין הממתינים ליומם, ובגלל המשאבים המוגבלים של הרשות השיפוטית.
- לאור התוצאות המידתיות של מחיקה על הסף, השימוש בכלי הדיוני של המחיקה אינו נחשב עוד לדרמטי במידה כזו שיש להפעילו רק במקרים קיצוניים או כאשר "כלו כל הקיצים".
ע"ע (ארצי) 28433-06-24 עאטף מוחמד- דאוד היתם (פורסם בנבו 02.03.2025)
__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
בבית הדין האזורי
איש עסקים שתבע שכר גבוה ללא הסכם עבודה
בגין קידום מיזם פרסום עסקי לא הוכר כעובד
התובע, בעל ניסיון עשיר וקשרים בעולם העסקים, שהסכים לטפל בהקמת מיזם פרסום משותף בהודו בחברה שאמורה להיות בניהולו, תבע מהנתבעים כ- 200,000 ₪. בית הדין דחה את התביעה בנסיבות המיוחדות של העדר הסכם עבודה, ותביעת התובע לדמי תווך בעסקה, כדלקמן:
- הנטל להוכיח את קיומם של יחסי עבודה מוטל על כתפי התובע שמבקש להנות מהטענה כעובד.
- על פי הפסיקה יחסי עבודה הם סטטוס נורמטיבי שלא ניתן להתנות עליו. כמו כן, נקבע בפסיקה כי המבחן העיקרי לקיומם של יחסי עבודה הוא מבחן ההשתלבות החיובי והשלילי.
- התובע פעל להקמת פרויקט עסקי חדש בארץ אחרת מיוזמתו, להבדיל מהשתלבות בעבודה עבור מעסיק קיים בעסק קיים.
- טענת התובע שהוא זכאי לעמלת תיווך בגין קשירת העסקה בין כל המעורבים בה, מהווה סממן מובהק לכך שהוא ראה בהם כלקוחותיו ושהיחסים בין הצדדים היו יחסים עסקיים ולא יחסי עבודה.
- בהתחשב במיהות הצדדים, אנשי עסקים מנוסים ומקושרים, ובשכר הגבוה והחריג שנתבע כעובד, מבלי שהתקיים הסכם עבודה מסודר מתחילת היחסים, מעידים על אופן ההתקשרות העסקית האמיתית בין הצדדים שאינם בסמכות בית הדין לעבודה.
- התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם לנתבעים 22,000 ₪ הוצאות ושכ"ט.
סע"ש (ת"א) 69994-02-20 שרון גילר – ארטימדיה טכנולוגיות בע"מ (פורסם בנבו 23.02.2025)
בפני כבוד השופטת יפית מזרחי-לוי, נציג ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק, מציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר
__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
