בבית הדין האזורי
תקדים: הוכרה יציגות של ארגון עובדים מפעלי פורץ בחברת סלולר
חברה העוסקת בתחום ההייטק והסלולר מעסיקה כ-140 עובדים. בסוף שנת 2023 ותחילת שנת 2024 הוקמו בחברה שני ארגוני עובדים: אחד של ההסתדרות הכללית, והשני ארגון מפעלי פנימי של עובדי החברה. ההנהלה נקטה עמדה ניטרלית בסכסוך הבין-ארגוני והשעתה את המשא ומתן שהתחילה עם הארגון המפעלי. ההסתדרות פנתה לבית הדין לעבודה להכיר בה כארגון העובדים היציג בחברה ונדחתה:
- ההסתדרות לא הוכיחה שהנהלת החברה פגעה בהליך ההתאגדות של עובדיה, או שהארגון המפעלי הוא ארגון עובדים מתחזה מטעם המעסיק.
- הארגון הפנימי של עובדי החברה מהווה התארגנות אוטונומית אותנטית של עובדים שהתאגד במסגרת עמותה. מטרות הארגון, כפי שצוינו בתקנונו, הן קידום הזכויות של כלל עובדי החברה במשא ומתן קיבוצי בהתחשב בתנאים הספציפיים בסניף המקומי של החברה. מטרות אלו תואמות מטרות של ארגון עובדים.
- נפסק כי פגמים מסוימים שנפלו בשלב הראשון של ההתאגדות אינם פוגעים במעמדו של הארגון כארגון עובדים עצמאי דמוקרטי וקבוע, ויש להתחשב בהיותו ארגון פורץ חסר ניסיון בתחום ההתארגנות, שקם בחברה קטנה, והמקיים את עיקר התנאים המהותיים להכרה הפסוקה בארגון עובדים כשיר למילוי תפקידו החוקי.
- לנוכח העובדה שהמעסיק הכיר ביציגותו של הארגון המפעלי והפסיק את המשא ומתן עימו בשל טענות ההסתדרות, ככל שההסתדרות תעמוד על טענתה ליצוגיות שלה בחברה הרי מדובר בסכסוך בין שני ארגוני עובדים אשר מצוי בסמכות בית הדין הארצי לעבודה.
__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
בבית הדין האזורי
פיטורי עובדת בהריון והזכות לשכרה חלים
מיום קבלת ההיתר ולא מיום הפסקת העבודה בפועל
התובעת, עובדת זרה מהפיליפינים, הועסקה כמטפלת סיעודית של המנוחה. במהלך תקופת העסקתה, התובעת הרתה והודיעה על כך לנתבעות. הנתבעות, בנותיה של המנוחה, פיטרו את העובדת בטענה של אי שביעות רצון מתפקודה של התובעת עוד לפני הודעתה על ההיריון, והתובעת טענה כי היא פוטרה בהיריון, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, תוך אילוצה לכתוב מכתב התפטרות. במקביל, הנתבעות הגישו תביעה שכנגד בטענה כי התובעת התרשלה בטיפול במנוחה והזניחה אותה, ולכן הן זכאיות לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה. בית הדין קיבל את תביעת העובדת בחלקה ופסק בתמצית כך:
- התקופה בה הורחקה העובדת מבית המנוחה בעקבות צו הרחקה של המשטרה בשל תלונת בנותיה של המנוחה – אינה חבה בתשלום.
- על אף שהעובדת לא עבדה בפועל בסמוך למועד קבלת היתר הפיטורים מהממונה על חוק עבודת נשים, שהתקבל שלושה חודשים לאחר הפסקת העבודה בפועל, נקבע כי העובדת זכאית לשכרה עד למועד קבלת היתר הפיטורים, ולא עד למועד המוקדם יותר של הפסקת עבודתה בפועל. בעניין זה נתן בית הדין משקל לכך ששני הצדדים הודו למעשה שהעובדת לא יכלה לבצע את העבודה פיזית.
- נקבע כי בנותיה של המנוחה הן מעסיקות במשותף של התובעת, למרות שהמנוחה הייתה המעסיקה הרשמית, זאת על בסיס הראיות שהן היו האחראיות על תנאי העסקה, על שכר התובעת והפיקוח עליה.
- התקבלה בחלקה תביעתה של העובדת להשלמת שכר, חלף הפרשות פנסיה, פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בסך של כ-25,000 ₪, אך נדחתה דרישתה לפיצויים עונשיים בהתאם לחוק עבודת נשים, וכן תשלום שכר בשיעור 150% משכרה בגין סעיף 13א (ב)(1) לחוק עבודת נשים בגין פיטורים שלא כדין.
- נדחתה רוב התביעה שכנגד של הנתבעות, בהעדר הוכחות מספקות לטענות על רשלנות, הזנחה בטיפול במנוחה, אלימות או הזנחה פושעת. העובדת חוייבה להחזיר תשלום יתר שקיבלה בסך 5,000 ₪, אך זכתה בהוצאות משפט ושכר טרחה של עו"ד בסך 7,000 ₪.
סע"ש (תל אביב-יפו) 37123-07-21 לוריאן לימבאוואן – רלה גרינולד ז"ל (פורסם בנבו 22.1.2025)
בפני כבוד השופטת כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי, נציגת ציבור (עובדים) גב' נורית לפידות ונציגת ציבור (מעסיקים) גב' אורנה לוי
__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
