עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 1042

בית הדין האזורי

סוכנת נסיעות ששכרה שולם בתלושי שכר, כמו לשאר העובדים, לא הוכרה כעובדת

סוכנת נסיעות עבדה כעשרים שנה עם חברת תיירות כשהיא מקבלת מחצית הרווח מעסקאות שביצעה מול לקוחות פרטיים שלה. שכרה שולם בתלושי שכר כמו לעובדי החברה וכשהיא משתמשת במערכת ההזמנות של החברה. הסוכנת תבעה את החברה לתשלום פיצויי פטורים, זכויות סוציאליות כעובדת ופיצוי על פיטורים שלא כדין. תביעתה נדחתה ובית הדין פסק:

• המבחן אם אדם הוא עובד או נותן שירותים עצמאי הוא בבחינת קביעת מעמד משפטי הקרוב לסטטוס ולכן הוא נקבע לפי נסיבות המקרה במציאות ולא לפי מה שהסכימו ביניהם הצדדים.
• המבחנים המשפטיים לזיהוי יחסי עבודה הוא משקלם המצטבר של מבחן ההשתלבות הדומיננטי על שני פניו החיובי והשלילי, ומבחני עזר משלימים: מבחן הכפיפות, התלות האישית, התלות הכלכלית, מקום העבודה, אופן התשלום והתנהגות הצדדים.
• תלושי שכר הם ראייה לכאורה על אמיתות תוכנם אך אין הם המבחן המכריע לזיהוי יחסי עבודה.
• נמצא כי התובעת לא הייתה חלק מהמערך הארגוני של החברה ולא השתלבה בליבת הפעילות הרגילה של חברת התיירות שמכרה שירותי תיירות רק ללקוחות עסקיים ולא ללקוחות פרטיים.
• התובעת עבדה בדרך כלל עם מחשב וטלפון שלה מהבית ונתנה שירותי תיירות ללקוחותיה הפרטיים, לפי שיקול דעתה וללא פיקוח. היא לא נדרשה לדווח על חופשה או מחלה ולא חויבה להשתתף בכנסים.
• כיוון שלמעט שיטת התשלום המקובלת לעובדים בתלושי השכר שקיבלה, כל שאר המבחנים והסממנים אינם מתיישבים עם יחסי עבודה, מה גם שתלושי השכר בגין מחצית הרווח מעסקותיה לא כללו זכויות סוציאליות והפרשות פנסיוניות, ונרשם בהם בסעיף של דרוג ודרגה – פרילנסר.
• נפסק כי לא נתקיים המבחן ההשתלבות העיקרי, וכי התובעת פעלה כסוכנת נסיעות חיצונית ועצמאית עם לקוחותיה הפרטיים ולמרות התקופה הארוכה של ההתקשרות התביעה להכרה כעובדת נדחתה והסוכנת חויבה לשלם לנתבעת 10,000 ₪ הוצאות משפט.