בית הדין האזורי
מעסיקים הזהרו – הפצה פוגענית על עובד לשעבר עלתה למעסיק כ-60,000 ש"ח
עובד הועסק בחברה בתחום הפרסום והשיווק בשנים 2020-2022. במהלך תקופת העסקתו, הקים קבוצות לבעלי עסקים קטנים ברשתות חברתיות לצורך יצירת קשרים עסקיים ושיווק מוצרים. לטענתו פתח את הקבוצה ביוזמתו וניהל אותה בזמנו הפרטי, לכן ראה בה כנכס אישי. כשעזב את החברה אף הציע לסמנכ"ל לרכוש ממנו את הזכויות לקבוצה, אך זה סרב. המעסיק יצא נגדו במסע הכפשה בקרב מספר בעלי עסקים וגורמים רלוונטיים בענף הקשורים לעתידו המקצועי, תוך פרסומי לשון הרע נגדו, שעיקרם כי התובע גנב, נוכל ומועל ושצריך להיזהר ממנו .המעסיק מנגד טען טענת "אמת דיברתי", לפיה הפרסומים שהופצו נועדו להגן על עניין אישי וכשר של החברה וכן שהקבוצה הייתה קניין של החברה שהעובד גזל. בית הדין קיבל את התביעה בחלקה, ופסק בתמצית כדלהלן;
- הפרסומים נגד התובע הוכחו במלואם, ולא הוכחשו.
- טענת ההגנה "אמת דיברתי" נדחתה משום שהעובד האמין בתום לב שהקבוצה שניהל היא בבעלותו. משכך, לא ניתן לייחס לו את יסוד הכוונה הפלילית שכרוך במונח "גניבה", והפרסום אינו יכול להיחשב ל"אמת" במובן המשפטי.
- רבים הם המקרים בהם מעביד מונע זכות מעובד או להיפך במקרים כאלו אין מקום שהצדדים יצאו בפומבי ויקראו לצד שמנגד "גנב".
- חופש הביטוי אינו כולל זכות להכפיש, במיוחד באופן שעלול לפגוע בפרנסתו של אדם.
- גם במחלוקות לגיטימיות על זכויות, אין להכריע באמצעות עשיית דין עצמי על-ידי הכפשת הצד השני בפני גורמים חיצוניים. מחלוקות על זכויות צריכות להתברר במסגרת מוסכמת כלשהי או בערכאה שיפוטית מתאימה, ולא בפומבי.
- הסמנכ"ל והחברה חויבו, ביחד ולחוד, לפצות את העובד ב-45,000 ₪, ללא הוכחת נזק, על 3 פרסומים עיקריים, בהתחשב בחומרת הפרסומים ובכוונה לפגוע בו באמצעות הפצת הדברים. בנוסף, נפסקו לטובת העובד 1,500 ₪ הוצאות משפט והחזרי שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.
סע"ש (תל אביב-יפו) 24414-09-22, מאור מויאל – עופר אהרון (נבו 16.09.2025)
בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה יפית מזרחי-לוי, מר חיים שקד נציג ציבור (עובדים), מר יוסי לוי נציג ציבור (מעסיקים)
בית הדין האזורי
30,000 ש"ח ב-36 תשלומים נגזרו על מנהל חברה בגין אי העברת ניכויים מ-28 עובדים במשך שנה
הבעלים והמנהל הפעיל של חברת סיעוד הואשם והודה שלא עשה כל מה שניתן על מנת למנוע ביצוע עבירות לפי חוק הגנת השכר של ניכוי סכומים סוציאליים משכרם של 28 עובדים ואי העברתם לחברת הביטוח במשך שנה. בית הדין פסק:
- חוק הגנת השכר קובע כי מעסיק שניכה סכומים משכרו של עובד ולא העבירם למי שלו יועדו הסכומים תוך 30 יום דינו מאסר שנתיים או קנס פי חמישה הקבוע בחוק העונשין. בהתאם לחוק העונשין גוזרים את דין הנאשם בשלושה שלבים:
- בשלב הראשון המקדמי, בודקים אם מדובר בעבירה אחת או בכמה עבירות. במקרה הנדון מדובר אמנם בעבירה אחת אבל היא מורכבת מ-236 מעשים כלפי 28 עובדים במשך שנה.
- בשלב השני – בוחנים מהו מתחם הענישה הראוי לפי העונשים שנגזרו במקרים דומים. בית הדין סרק את הפסיקה ופסק כי מתחם הענישה למעסיק הוא בין 25,000 ₪ ל-75,000 ₪ ולנושא משרה כמו הנאשם מחצית מסכום זה.
- בשלב השלישי – נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה ובהן, הודאת הנאשם, שתרמה לקיצור ההליכים, אי ביצוע עבירות נוספות מאז, הקלעות למצב כלכלי קשה בתקופת הקורונה ועוד.
- בהתחשב בכל הנסיבות נגזר על הנאשם קנס בשיעור של 30,000 ₪ שישולם ב-36 תשלומים וכן הנאשם חויב לחתום על התחייבות שלא לשוב ולבצע את העבירה במשך שלוש שנים אחרת ישלם את הקנס המירבי בסך 565,000 ₪.
ת"פ (חיפה) 47931-04-22 מדינת ישראל – משרד הכלכלה זרוע העבודה – מוריה סיעוד ביתי בע"מ
בפני כבוד השופטת אילת שומרוני – ברנשטיין
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
