בית הדין הארצי
התפטרות עובד או פיטוריו נבחנים לפי מעשי העובד ולא לפי פרשנות המעסיק
בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של עובד שבית הדין האזורי פסק שהוא התפטר ודחה את תביעתו כמפוטר, בית הדין הארצי פסק שהעובד פוטר לפי מעשיו ולא לפי האופן שבו המעסיקה פרשה את מעשיו. נפסק בתמצית כך:
- עובדתית, העובד עזב את משרדי המעסיקה בעיצומה של ישיבת עבודה וניתק קשר עם המעסיקה למספר ימים. העובד לא אמר שהוא מתפטר. הוא ציין כי נעדר עקב מחלה ואף המציא כעבור שבוע אישורי מחלה לחלק מהתקופה.
- המעסיקה נמנעה לברר את סיבת ההיעדרות והודיעה לעובד בכתב, יומיים בלבד אחרי עזיבת מקום העבודה, שהוא החליט לנטוש את משרתו ולהתפטר, ללא הודעה מוקדמת. למרות אישורי המחלה, הודיעה המעסיקה לעובד כעבור שבוע כי יחסי העבודה הסתיימו ביוזמתו.
- ברוב דעות, שלושת השופטים כנגד דעתם החולקת של שני נציגי הציבור, מטעם המעסיקים ומטעם העובדים, נפסק שהמעסיקה שעטה על ההזדמנות להודיע לעובד כעבור יומיים שהוא התפטר כאשר למעשה, המעסיקה היא שהודיעה לו כעבור שבוע על סיום יחסי העבודה ובכך היא זו שפיטרה אותו.
- המעסיקה חויבה לשלם לעובד הפרשי פיצויי פטורים ודמי מחלה, ללא צו להוצאות.
בפני כבוד השופט רועי פוליאק, כבוד השופט דורי ספיבק, כבוד השופט עמיצור איתם, נציג ציבור (עובדים), מר שמואל ציגלר, נציגת ציבור (מעסיקים), גב' פפי יקירביץ'.
בית הדין האזורי
בית הדין הכיר בהפליה על רקע הריון בשלב הקבלה לעבודה ופסק פיצוי על סך 50,000 ש"ח
מועמדת זומנה לריאיון עבודה לתפקיד מתאמת פגישות. בתום הריאיון נקבע לה מועד להתחלת הכשרה, שלאחריה הייתה אמורה להתחיל לעבוד. ערב לפני תחילת ההכשרה עידכנה המועמדת את המעסיק כי היא בהריון. לאחר מכן נמסר לה שההכשרה מבוטלת בשל היעדר מועמדים נוספים. בהמשך נודע לתובעת כי המעסיק המשיך לאתר מועמדים לתפקיד, ועל כן הוגשה תביעה לפיצוי בסך 75,000 ₪ בטענה לאפליה בקבלה לעבודה בשל הריונה. ונפסק כך:
- בית הדין קבע כי המועמדת נמצאה מתאימה לתפקיד ועברה את שלב הריאיון, ולכן בהתאם לסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נטל ההוכחה עבר לכתפי המעסיק להראות כי החלטתו שלא להעסיקה לא נבעה מההיריון.
- גרסת המעסיק שהחלטתו לא קשורה להריון אלא בגלל ביטול קורס הכשרה מאחר שמועמדים אחרים ביטלו השתתפותם, נמצאה בלתי אמינה, רצופה סתירות, וללא ביסוס ראייתי. לכן, נפסק כי התקיימה אפליה בקבלת התובעת לעבודה מחמת הריון, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
- גם סמיכות הזמנים בין עידכון ההריון לבין ביטול תחילת העבודה חיזקה את המסקנה כי הסיבה האמיתית הייתה הריונה של המועמדת.
- טענת המעסיק בדבר חוסר תום לב מצד המועמדת נדחתה. נקבע כי התנהלותה הייתה סבירה ושיקפה רצון אמיתי במציאת עבודה, וכי ההודעה על הריונה נבעה מרצונה להתחיל לעבוד ב'רגל ימין'.
- לטובת המועמדת נפסק פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪, וכן הוצאות ושכ”ט עו”ד בסך 10,000 ₪.
בפני כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר, נציג ציבור עובדים מר אריק מאיר ונציג ציבור מעסיקים מר שלום נויפלד.
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
