בית הדין הארצי
כ-425,000 ש"ח נפסקו לעובדת שהופלתה בשכרה לעומת עובד מקביל, למרות שקיבלה רכב ובונוסים גבוהים יותר
העובדת, ששימשה כסמנכ"לית במעסיקה, ועבדה בחברה כ־15 שנה. במהלך עבודתה, גילתה כי עובד גבר שהועסק בתפקיד זהה ואף כפוף לה, משתכר בשכר גבוה משמעותית משלה. העובדת טענה לאפליה מגדרית אשר מנוגדת להוראות חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו–1996, ודרשה השוואת שכר ותשלום הפרשי שכר רטרואקטיביים. בין הדין פסק כלהלן:
- עקרון השוויון הוא אבן היסוד של שיטת המשפט בישראל, המעוגן הן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והן בחוקי העבודה. הפליה פסולה מוגדרת כיחס שונה אל שווים או יחס בלתי הוגן כלפי מי שראוי ליחס שוויוני.
- הפסיקה קבעה כי בחינת תביעה לפי חוק שכר שווה נעשית בשלושה שלבים עיקריים: ראשית, על העובד להוכיח ראשית ראיה לכך שמדובר בעבודות שוות ערך ולקיומו של פער בשכר. שנית, נטל ההוכחה עובר למעסיק, שעליו להראות כי קיימת הצדקה סבירה ומידתית לפערי השכר בהתבסס על שיקולים עניינים (ותק, כישורים, תפוקה או איכות עבודה). שלישית, הנטל חוזר לעובד, שעליו להראות כי אחד השיקולים של המעסיק נעוץ בהפליה מחמת מין.
- העובדת והעובד ביצעו עבודה שווה בעיקרה ואף שוות ערך, והעובדת אף הייתה בכירה ממנו.
- הוכחו פערי שכר משמעותיים לאורך השנים ללא הצדקה סבירה או מידתית מצד החברה.
- טענות החברה נדחו, מאחר שלא הוצגו ראיות ממשיות לכך.
- בונוסים שקיבלה העובדת אינם חלק מהשכר הבסיסי שלה לצורך השוואה, מאחר שהם מותנים בביצועים ואינם ידועים מראש.
- גם הטבות, כדוגמת רכב לעובדת, אינו חלק מסוגיית השוואת שכר, שכן מדובר בהטבה שניתנת בשל היות העובדת בכירה בחברה.
- אין צורך להוכיח כוונה להפלות, אלא די בעצם התוצאה של קיומם של פערי שכר בלתי מוצדקים כדי לקבוע אפליה בניגוד לחוק.
- על המעסיק לפצות את העובדת בגין הפרשי שכר ותנאים נלווים לפי חוק שכר שווה בסך של כ-380,000 ₪. כמו כן, נפסק כי על המעסיק לפצות את העובדת גם בגין ניכויי שכר שלא כדין בסך של כ-19,000 ₪, ועוד 25,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד.
בפני כב' הנשיאה הדס יהלום, מר דוד זיו (ציבור עובדים), מר אלי אביטל (ציבור מעסיקים)
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
