עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 1024

פועל במפעל במשרה מלאה ומשמרות שעבר הליך רפואי וחזר לעבודה עם מגבלות רפואיות זמניות לעבוד חצי משרה, תבע את מעסיקו בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בית הדין האזורי דחה את תביעתו וחייב אותו בהוצאות של 6,000 ₪. בית הדין הארצי קיבל את ערעור העובד לאחר שמצא כי המעסיק לא עמד בחובותיו לבצע התאמות נדרשות והפר את החוק, וחייב את המעסיק בפיצוי של 100,000 ₪ נפסק בתמצית כלהלן:

• חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מטיל על מעסיק חובה לבצע את ההתאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו, הכל מבלי שהדבר יטיל על המעסיק נטל כבד מדי.
• החוק קובע כי נטל ההוכחה יועבר לכתפי המעסיק אם העובד המוגבל יראה במקרה של פיטורים שלא היה בהתנהגותו או גם במעשיו כדי להביא לסיום העסקתו.
• במקרה דנן, כפי שניתן לראות מהזימון לשימוע, מפרוטוקול השימוע וממכתב סיום ההעסקה, הנימוק היחיד של החברה לפיטורי העובד היה עצם לקותו הפיזית כקבוע בהיתר הרופא התעסוקתי מלעבוד במשרה מלאה אלא ב-50% משרה.
• לפיכך, העובד עמד בנטל הראשוני להראות שלא היה בהתנהלותו עילה כדי להביא לסיום העסקתו. משכך הנטל עבר למעסיק להוכיח שביצוע התאמות לצורך המשך העסקתו היה כרוך ב"נטל כבד מדי" מבחינתו.
• במקרה זה הוכח, כי החברה פיטרה את העובד בשל עצם מוגבלותו, מבלי שניסתה כלל לבצע התאמות נדרשות. החברה הודתה מפורשות כי לא ביצעה כל בחינה של אפשרות אחרת לשלב את העובד במקום העבודה.
• החברה לא עשתה כל ניסיון לגייס עובדים נוספים ב-50% משרה לצורך השלמת הפער בשל מוגבלותו הזמנית של העובד לעבוד במשרה מלאה.
• החברה לא הוכיחה כי בחנה שינוי בסדרי העבודה או העסקת עובדים אחרים בשעות נוספות. המעסיקה לא הוכיחה שאין לה משרות אחרות או כי בחנה אפשרות לשיבוצו של העובד, ולא עמדה בחובה לשתף את העובד בתהליך איתור ההתאמות הנדרשות.
• בשים לב למכלול הנסיבות, משך תקופת העסקתו של העובד (למעלה מחמש שנים), העדר כל ניסיון ממשי מצד החברה למצוא פתרון עבור העובד שנקלע למצוקה גופנית זמנית, לצד הצורך בעדכון סכומי הפיצוי מן העבר וביצירת הרתעה אפקטיבית, נפסק פיצוי לעובד במלוא הסעד שנתבע בסך 100,000 ₪.