עובד ומעסיק | עדכון פסיקה שבועי – גיליון מס' 1023

עובדת תבעה עובד לשעבר ואת מעסיקתה בגין הטרדה מינית. בית הדין האזורי קבע כי העובד הטריד מינית את התובעת במעשים הנמצאים ברף הגבוה של ההטרדות המיניות וחייב אותו בפיצוי של 120,000 ₪, ואת המעסיקה בפיצוי של 170,000 ₪. העובד ערער על פסק הדין, בעוד המעסיקה הגיעה להסכמה עם התובעת לביטול פסק הדין נגדה. בית הדין הארצי קיבל חלקית את ערעור העובד וקבע כי עליו לשלם פיצוי מופחת של 50,000 ₪ בלבד. התובעת ביקשה להתיר את פרסום פסק הדין תוך חשיפת זהות המטריד והמעסיקה. בית הדין הארצי התיר פרסום שם המטריד אך דחה את הבקשה לפרסום שם המעסיקה ופסק בתמצית כלהלן:

• בהתאם לפסיקה, כל זמן שלא ניתנת הכרעה סופית בהליך המשפטי יש הצדקה לסגירת דלתיים. אך משעה שפסקי הדין הפכו חלוטין וסופיים אין עוד הצדקה שלא לפרסם את פסיקת בית הדין. פתרון זה מהווה איזון ראוי בין אינטרס הציבור לפומביות הדיון לבין אינטרס הנתבע וזכותו לשם טוב ולפרטיות.
• האינטרס הציבורי בפרסום כולל מגוון שיקולים: עידוד תלונות, הרתעת מטרידים, הגברת אמון הציבור במערכת המשפט והגברת אמון המתלוננות בפרט.
• בנוסף, יש להתחשב בערך של הפרסום עבור נפגעת הטרדה מינית, שכן הצורך האמיתי של נפגעות הוא בהכרה ותיקוף של הפגיעה על-ידי חשיפת מעשיו של הפוגע.
• במקרה דנן, משקיבל בית הדין את קביעת בית הדין האזורי כי המטריד הטריד מינית את העובדת הנפגעת, זוהי תוצאה סופית ומבוססת של ההליך המשפטי. לפיכך, יש עניין לציבור בפרסום שמו של המטריד שמעשיו מהווים הטרדה מינית ברף הגבוה.
• בהתאם לכך, במאזן הנזקים עקרון פומביות הדיון גובר על זכותו של המטריד לשם טוב ולפרטיות – וזאת משעה שנמצא כי אמנם הטריד מינית את העובדת.
• לעומת זאת, ביחס למעסיקה נקבע כי נסיבות המקרה ייחודיות שכן פסק הדין שניתן נגדה בוטל בהסכמה, כך שאין הכרעה שיפוטית ביחס אליה. מכיוון שנכונות המעסיקה לסיים את ההליך בהסכמה הייתה משתנה לו הייתה יודעת כי התובעת תדרוש את פרסום שמה, פרסום שמה אינו מוצדק.