בית הדין האזורי
התניה חוזית המגבילה זכות חוקית מוגנת של עובד נוגדת את תקנת הציבור ובטלה
עובד בכיר, סמנכ”ל מכירות, פוטר לאחר 24 שנות עבודה ותבע פיצויי פיטורים על בסיס עמלות קבועות ששולמו לו לאורך השנים. החברה הנתבעת טענה בתביעה שכנגד שעל העובד להשיב לה מאות אלפי שקלים, בהתבסס על סעיף להסכם ההעסקה, שקבע כי העובד יהיה זכאי לפיצויי פטורים רק על בסיס שכר היסוד אם ייקבע שהעובד זכאי לזכויות נוספות מעבר להסכמות, אזי ינוכה סכום מקביל ממשכורתו בדיעבד.
בית הדין דחה את תביעת המעסיק, וקבע כי מדובר בהתניה חוזית פסולה ובלתי תקפה, אשר נוגדת את תקנת הציבור ומשמעה שלילת זכותו של העובד לעמוד על זכויות קוגנטיות ולעתור לערכאות ופסק:
- התניה חוזית שמונעת מעובד או לחילופין מרתיעה עובד מלדרוש זכויות קוגנטיות המטילה קנס בדיעבד בדין מימוש אותן זכויות, בטלה. סעיף כזה בחוזה לא יכול לחייב גם אם נחתם במפורש בהסכמה.
- משפט העבודה המגן גובר על הסכמות חוזיות מפלות או מרתיעות, במיוחד כאשר מדובר בזכויות יסוד משוריינות של עובד כגון זכות לפיצויי פיטורים על השכר הרגיל הקובע.
- אין לראות בעמידת העובד על זכויותיו המוגנות כחוסר תום לב ויש לדחות את התביעה שכנגד של המעסיק להשבת הסכום של 548,464 ₪.
- עמלות המשולמות לעובד בגין מכירות מהשקל הראשון ובאופן קבוע, הן חלק אינטגרלי מהשכר הרגיל הקובע לצורך פיצויי פיטורים, גם אם הן כוללות תגמול על מכירות שביצעו עובדים תחת ניהולו של מנהל המכירות.
- התביעה שכנגד של המעסיק נדחתה ונפסק לעובד סכום של 626,251 ש”ח כהשלמת פיצויי פיטורים, וזכויות נוספות, ו-30,000 ₪ הוצאות משפט.
- בית הדין האמין לתובע כי לא היה בקי בדין ובעובדה שהעמלות הן חלק משכרו הרגיל עד לפיטוריו.
סע”ש 1290-10-22, בסט מוטי נ’ סינאל מלל פייוויי בע”מ, (פורסם בנבו, 11.5.2025)
בפני כבוד השופט אביעד אברגיל
בית הדין האזורי
נדחתה תביעה לאחר סיום עבודה לבונוס מלא בגין הישגים בזמן העבודה שהיה מותנה בשיקול דעת בלעדי של המעסיק
עובדת בחברת סייבר, התפטרה לאחר כשנתיים וחצי עבודה. כחודש לפני סיום עבודתה, קיבלה הודעה על בונוס בסך 80,000 ₪, אולם בפועל שולמה לה רק מחצית מהסכום. לאחר סיום העסקתה נמסר לה כי הוחלט שלא לשלם את יתרת הבונוס לעובדים שעזבו את החברה. העובדת הגישה תביעה בטענה כי מדובר בבונוס בגין הישגי עבר, ולפיכך היא זכאית לו במלואו.
בית הדין דחה את התביעה, וקבע כי הבונוס הותנה באישור בעלי המניות והיה תלוי בכך שהעובד יהיה מועסק בפועל בעת התשלום. התובעת לא הוכיחה כי התקיימו התנאים לתשלום המלא, ולא הציגה התחייבות חד-משמעית או החלטת הנהלה סופית המחייבת את המעסיקה, ופסק:
- סעיף הבונוס בהסכם העבודה קבע במפורש כי הוא נתון לשיקול דעת בלעדי של המעסיק, ולפיכך אין בו התחייבות מחייבת לתשלום לעובד שעזב.
- הודעת הבונוס שנשלחה לעובדת כללה הסתייגות ספציפית מפורשת – כפיפות לאישור סופי של בעלי המניות, והעובדת הייתה מודעת לכך.
- בנסיבות האלה זכותו של המעסיק לקבוע שהבונוס ישולם בחלקים וכן לקבוע כי מי שעזב בינתיים את החברה לא יקבל בונוס בגין הישגי עבר, באופן מלא או חלקי.
- בית הדין קיבל את עמדת המעסיקה כי בשל משבר כלכלי חמור שחוותה החברה, הוחלט לשלם את הבונוס המלא רק לעובדים שהמשיכו לעבוד בפועל, תכלית לגיטימית של תמרוץ ושימור עובדים.
- לא הוכח שהייתה החלטה סופית אחרת או הפליה בין עובדים. גם עובדים אחרים שעזבו לא קיבלו את יתרת מלוא הבונוס.
- פסיקת בתי הדין קובעת שבונוסים משמשים לשמר עובדים ולעודד המשך עבודה, גם אם הבונוסים מבוססים על הישגי העבר.
- התביעה נדחתה, ונפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 לטובת המעסיקה.
ס"ע (תל אביב-יפו) 37898-06-22 ליזה מילר – קבוצת אן. אס. או. טכנולוגיות בע"מ
בפני כבוד השופטת מרב חבקין
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
