בית-הדין האזורי
מעסיק ציבורי אשר הפר התחייבות לקבל אישור הממונה על השכר
לתנאי פרישה חריגים חויב בפיצוי על חוסר תום לב
עובד בכיר פרש לגמלאות לאחר 33.5 שנות עבודה ברשות העתיקות, ובהסכם פרישה סיכמו הצדדים כי הרשות, שהיא מעסיק ציבורי, תמליץ על תשלום 5 חודשי הסתגלות ותפעל לקבלת אישור הממונה על השכר. משלא התקבל אישור הממונה, העובד תבע את הרשות בגין הפרת חוזה וקיום חוזה שלא בתום לב.
בית-הדין מצא כי בפניית רשות העתיקות לממונה על השכר, לא נתמכה בקשת התובע לתשלום חודשי הסתגלות על-ידה ויתרה מזאת, הרשות אף העלתה מיוזמתה טענות המטילות דופי בהתנהלות התובע בתקופת עבודתו באופן שפגע בסיכוי בקשתו להתאשר. נפסק כי הרשות סטתה מסטנדרט התנהגות הגונה בין צדדים ליחסי עבודה, באופן שמהווה הפרת חובת המעסיקה לקיים את הסכם הפרישה בתום לב ובדרך המקובלת. רשות העתיקות לא חויבה בסעד בניגוד לחוק, דהיינו, בפיצוי של חמישה חודשי הסתגלות שלא אושרו כדין על-ידי הממונה, אך חויבה בפיצוי בגין התנהגות שלא בתום לב בשיעור חודש אחד של שכר עבודה בסך 35,338 ₪, בהוצאות משפט על סך 30,000 ₪ ובמתן המלצה בלתי מסויגת לממונה לאשר את בקשת העובד לתשלום חמישה חודשי הסתגלות.
____________________________________________________________________________________________________________________
בית-הדין האזורי
נדחתה תביעת שותף עסקי להכרה כעובד שכיר
למרות סממנים של יחסי עבודה
שותף עסקי לשעבר, שהמשיך לפעול בשיווק, בליווי, ובביצוע של פרויקטי תמ"א 38, במסגרת מערכת יחסית עסקית של חברה אחרת, וכאשר אינו צד להסכם עסקי ביניהן, תבע הפרה יחסי עבודה וזכויות אחרות מחברה פעילה בשוק הנדל"ן לאחר שהחברה החליטה על הפסקת התקשרות ביניהם.
בית-הדין מצא כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. מצד אחד התברר כי למרות שהתובע סיפק עבודה אישית לאורך תקופה רציפה של 6 שנים והוכח כי הוא היה חלק מהמערך של הנתבעת, לרבות באתר האינטרנט שלה, על כרטיסי ביקור וביחס לחלק מהלקוחות הוא הוצג כחלק אינטגרלי ממנה. מאידך, ההסכם הראשוני בין התובע לנתבעת היה הסכם מובהק של מעין שותפות והוחלף להסכם מסחרי אחר שבו שני הצדדים משקיעים משאבים במשותף ופעילות התובע נמדדה על בסיס הצלחה בלבד. עוד נקבע כי התובע עסק בשיפוצים של דירות בפרויקטים אחרים והחברה התקשרה עם חברות נוספות לקבלת שירותים דומים.
לאור קביעת העדר יחסי עבודה, בית-הדין דחה את התביעה בשל העדר סמכות ענינית, והתובעים חויבו בהוצאות משפט בסך 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
____________________________________________________________________________________________________________________
לפסיקה המלאה ניתן ללחוץ על הלינק או לפנות לאתר www.nevo.co.il או לאתר www.court.gov.il
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית, המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע זה כדי להוות ייעוץ משפטי.
