בית הדין האזורי
התערבות שיפוטית באיזונים אוטונומיים וסולידריים
שערכו העובדים וארגונם מצומצמת למינימום
נדחה ערעור של קבוצת טייסים על פסק דין אזורי שלא התערב בהסכם קיבוצי ייחודי שהעניק לטייסי אל-על, שמנועים בגלל רגולציה בינלאומית לטוס אחרי גיל 65, מענק השתתפות מיוחד בהגיעם לגיל פרישת חובה בגיל 67. המענק משולם מקרן פנימית סגורה הממומנת על-ידי הטייסים הפעילים לטובת הטייסים הפורשים, כהסדר של ערבות הדדית וסולידרית בין הטייסים לבין עצמם. טייסים פורשים תבעו לקיים את ההסכם הקיבוצי כלשונו ולשלם להם את מענק ההשתתפות, למרות שהקרן סבלה משינוי מהותי שלילי וחוסר תקציבי בגלל השלכות מגפת הקורונה על טיסות אל-על ועל המימון הפנימי של הקרן. בית הדין הארצי פסק:
• ככלל, וכל עוד לא הוכחו פגיעה בעקרונות יסוד דוגמת השוויון או ייצוג בלתי הוגן, בית הדין נמנע עד מינימום מהתערבות באוטונומיה הקיבוצית לתועלת כלל העובדים ולמימוש התכלית החיונית להגשמת מערכת יחסי עבודה קיבוציים.
• ארגון עובדים אחראי נאלץ מפעם לפעם, מול נסיבות חדשות ובלתי צפויות, לקבל החלטות קשות שיש בהן פגיעה זמנית בכלל העובדים או בקבוצת עובדים.
• ביחס לגמלאים, קיימת מגבלה פסיקתית נוספת לפיה ככלל לא פוגעים בזכויות של גמלאים כפי שהתגבשו במועד פרישתם.
• הזכות למענק השתתפות סווגה מלכתחילה כזכות סולידרית פנימית, תלוית תקציב במועד הפרישה בגיל 67 והניתנת לביטול, ולא כזכות מוקנית קשוחה של הטייסים הפורשים לקבל מענק כספי ללא תנאי.
• כאשר הקרן הפנימית נקלעה למצב של מעין חדלות פירעון מושעים החיובים, והטייסים הפעילים אינם חייבים להגדיל את שיעור הפקדותיהם כדי לשלם לטייסים הוותיקים הפורשים את מלוא מענק ההשתתפות.
• ארגון העובדים היציג מייצג את כל עובדי אל על, באוויר ועל הקרקע, ונאלץ לאזן בין כל קבוצות העובדים בתנאים של חוסר ודאות ומצוקה עקב מגפת הקורונה.
• אשר על כן אין להתערב בהחלטת ארגון העובדים להעניק לטייסים הפורשים מענק השתתפות חלקי.
בפני ממלא מקום כב' הנשיא אילן איטח, כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, כב' השופטת חני אופק גנדלר, נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אלטשולר, נציג ציבור (מעסיקים) מר מגיד אברהמי
בית הדין האזורי
הטרדה מינית מילולית של עובד תוך ניצול יחסי מרות והשפעה עלתה לממונה , 36,000 ₪
עובד שהועסק במשך כחודשיים בחברה ועזב, הגיש תביעה נגד עובד ותיק ממנו אשר שימש כממונה אבטחת איכות בחברה, בטענה כי במהלך תקופת עבודתם המשותפת שלח לו הנתבע הודעות רבות בעלות אופי מיני, התייחס למיניותו באופן בוטה, נהג ללטף אותו, וניצל את יחסי המרות וההשפעה ששררו ביניהם. הנתבע הכחיש את הטענות והגיש נגד העובד תביעה שכנגד בגין לשון הרע. בית הדין קיבל את התביעה העיקרית, דחה את התביעה שכנגד, וקבע בתמצית:
• הוכח כי הנתבע פנה לתובע שוב ושוב בהודעות בעלות תוכן מיני בוטה, שחורג מתחומי העיסוק ומתמקד במיניותו של התובע. נקבע כי לא היתה הדדיות בתוכן ההודעות, וכי התובע לא שלח לנתבע הודעות דומות.
• בנוסף להודעות, הוכח כי הנתבע נהג לגעת בתובע, מגע שהתובע תפס כמטריד, אף אם הנתבע ראה בו מגע ידידותי. בית הדין הדגיש כי ההטרדה המינית נבחנת כמכלול של אירועים היוצרים מסכת התנהגות פוגענית, ולא כאירוע בודד.
• מעשי הנתבע מצטברים ועולים כדי הטרדה מינית לפי החוק, הן כ"התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו" והן כ"התייחסות מבזה או משפילה" ביחס למינו או למיניותו. מנגד, לא הוכח כי התנהלותו עלתה כדי "מעשה מגונה".
• בין הצדדים התקיימו יחסי מרות, ולכל הפחות יחסי השפעה, נוכח פערי הגיל, הוותק, המעמד המקצועי והעובדה שהנתבע הדריך את התובע, נתן לו הוראות שוטפות, פיקח על עבודתו ואף יכול היה להשפיע על עתידו המקצועי.
• מאחר שההטרדה בוצעה תוך ניצול יחסי מרות או השפעה במקום העבודה, לא נדרש שהתובע יביע באופן מפורש את חוסר העניין שלו בהתייחסויות המיניות, או את אי הסכמתו.
• עוד הודגש כי אין חשיבות לשאלה אם הנתבע נמשך מינית לתובע או לגברים בכלל. עצם השימוש החוזר במונחים מן התחום המיני וההתמקדות במיניותו של התובע הם שיצרו את ההטרדה.
• בנסיבות העניין חויב הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין ההטרדה המינית. תביעת לשון הרע שכנגד של המטריד נדחתה, והוא חויב גם בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, ובסך הכל 36,000 ₪.
סע"ש (תל אביב-יפו) 30800-11-23, פלוני – אלמוני (נבו 11.5.2026)
בפני כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי.
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
