בית הדין האזורי
בוטלו פיטורי חבר ועד פעולה בהתארגנות ראשונית
הסתדרות העובדים עתרה בבקשה לסעד זמני לביטול פיטוריו של עובד המעסיקה, חבר ועד פעולה ומעורב פעיל במשא ומתן להסכם קיבוצי ראשון, לאחר שהמשיבה ייחסה לו נטילה שלא כדין של מתנות שחולקו לעובדים, לרגל יום המשפחה מלבד מהמתנה שקיבל לעצמו. בית הדין קיבל את הבקשה, הורה על ביטול הפיטורים והשבת העובד לעבודה באופן מיידי, וקבע בתמצית:
• כאשר מדובר בפיטורי עובד הפעיל בהתארגנות עובדים, ובפרט בהתארגנות ראשונית, מוטל על המעסיק נטל מוגבר להוכיח כי הפיטורים נעשו מטעמים ענייניים בלבד ולא בשל חברותו בוועד או פעילותו הארגונית.
• בית הדין חזר על כך שדי בכך שהחלטת הפיטורים נשענה גם בחלקה על שיקול זר ופסול הנוגע לפעילות הארגונית של המפוטר, כדי להכתים את הפיטורים ולהביא לבטלותם.
• נקבע כי המעסיקה לא הרימה את הנטל המוגבר המוטל עליה, וכי לא הוכיחה שההחלטה לפטר את העובד נבעה רק מאירוע המשחקים ולא הושפעה ממעמדו כחבר ועד פעולה.
• בית הדין התרשם כי תגובת המשיבה לאירוע הייתה בלתי מידתית, וכי הגדרת המקרה כ"משבר אמון חריף ועמוק" אינה מתיישבת עם נסיבותיו, במיוחד בשים לב לוותק של העובד, להיעדר עבר משמעתי, ולעובדה שבית הדין לא שוכנע כי התכוון לגנוב את שתי המתנות.
• נקבע כי בנסיבות העניין, עצם היות העובד חבר ועד פעולה הכתים את הליך הפיטורים והוביל לתוצאה הפסולה, ולכן יש לבטל את הפיטורים.
• גם מאזן הנוחות נטה לטובת השבת העובד לעבודה, בין היתר כדי להבטיח שחברי ועד ועובדים יוכלו לקחת חלק פעיל בהתארגנות ראשונית מבלי לחשוש מפגיעה תעסוקתית.
• העובדה שהמעסיקה עשתה דין לעצמה ואיישה את תפקידו של חבר הוועד שפוטר, אין בה כדי להחזירו לתפקיד אחר אלא לתפקידו המקורי.
• לפיכך, הורה בית הדין על השבת העובד לעבודתו באופן מיידי, לאותו תפקיד, ועל תשלום מלוא שכרו וזכויותיו ברציפות למפרע מיום 23.2.2026, בו הוצא לחופשה כפויה.
בפני כב' השופטת קארין ליבר-לוין, נציג ציבור (עובדים) גב' טליה יופה, נציג ציבור (מעסיקים) מר יואל מלי
בית הדין האזורי
עובד שהפיק תועלת מהעסקה שבחר כעצמאי לא הוכר כעובד משתלב
מדריך קורסים להכנה לפסיכומטרי שהתקשר במתכונת קבלנית אצל מעסיק המפעיל מרכז לימודים, הכולל מגוון קורסים בתחומים שונים, במשך שלוש שנים, ללא הסכם בכתב, טען בדיעבד לקיומם של יחסי עבודה. בית הדין דחה את תביעת המשיב על סך כ-180,000 ₪ ופסק בתמצית:
• כאשר התקשרות הפורמלית בין הצדדים הייתה בעלת אופי מסחרי, והצדדים התנהלו לאורך תקופת הקשר כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעסיק מוטל על הטוען לכך בעיניננו, התובע.
• התובע לא הרים את נטל ההוכחה, בין היתר משום שטען באופן לקוני, ללא מסמכים תומכים, לא הציג תשתית ראייתית מספקת, לא שמר על גרסה סדורה, לא זימן עדים, ולא ביסס את טענותיו ביחס לזהות מעסיקו הנטען ולטיב הקשר הנתבע כיחסי עבודה.
• מבחן ההשתלבות בפן החיובי לא תמך בהכרה בתובע כעובד: נקבע כי הוא פעל באופן עצמאי כגורם חיצוני והוא לא השתלב במערך הארגוני הרחב של הנתבע. המדריך תיאם מראש את מועדי עבודתו לפי זמינותו, סיפק שירותי הוראה בפסיכומטרי בלבד, בהיקף מצומצם. הוא לא התייצב במשרדי המעסיק והיה מגיע למקום בו התקיימה ההדרכה וממשיך לדרכו.
• עוד נקבע כי התובע נתן שירותי הדרכה גם לגופים נוספים, בין אם כעצמאי ובין אם כשכיר, כך שהכנסתו לא הייתה תלויה כלכלית במעסיק בלבד. כמו כן לא נמצא כי התקשרות הקבלנית הייתה פיקטיבית או שנועדה לקפח את התובע.
• בית הדין הדגיש כי התובע בחר לפעול כעוסק פטור, לא הוכיח כי ביקש להיות מועסק כשכיר וסורב, ואף דווח לרשויות כקבלן ונהנה מיתרונות המיסוי של העסקה קבלנית.
• למעלה מן הצורך, נקבע כי גם אילו התובע היה מוכיח כי התקיימו יחסי עבודה, התביעה הייתה נדחית מחמת חוסר תום לב משווע – שכן התמורה הקבלנית ששולמה לתובע – 180 ₪ לשעה עלתה כמעט כפליים משכר לשעה שקיבלו המדריכים השכירים.
סע"ש 50856-06-23 ,עדי כריים נ' מוחמד בדיר, (פורסם בנבו 19.10.2025)
בפני כבוד השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד, גב' דליה בלנק נציגת ציבור (המעסיקים)
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
