בית הדין הארצי
התערבות שיפוטית באיזונים אוטונומיים וסולידריים
שערכו העובדים וארגונם מצומצמת למינימום
נדחה ערעור של קבוצת טייסים על פסק דין אזורי שלא התערב בהסכם קיבוצי ייחודי שהעניק לטייסי אל-על, שמנועים בגלל רגולציה בינלאומית לטוס אחרי גיל 65, מענק השתתפות מיוחד בהגיעם לגיל פרישת חובה בגיל 67. המענק משולם מקרן פנימית סגורה הממומנת על-ידי הטייסים הפעילים לטובת הטייסים הפורשים, כהסדר של ערבות הדדית וסולידרית בין הטייסים לבין עצמם. טייסים פורשים תבעו לקיים את ההסכם הקיבוצי כלשונו ולשלם להם את מענק ההשתתפות, למרות שהקרן סבלה משנוי מהותי שלילי וחוסר תקציבי בגלל השלכות מגפת הקורונה על טיסות אל-על ועל המימון הפנימי של הקרן. בית הדין הארצי פסק:
• ככלל, וכל עוד לא הוכחו פגיעה בעקרונות יסוד דוגמת השוויון או ייצוג בלתי הוגן, בית הדין נמנע עד מינימום מהתערבות באוטונומיה הקיבוצית לתועלת כלל העובדים ולמימוש התכלית החיונית להגשמת מערכת יחסי עבודה קיבוציים.
• ארגון עובדים אחראי, נאלץ מפעם לפעם, מול נסיבות חדשות ובלתי צפויות, לקבל החלטות קשות שיש בהן פגיעה זמנית בכלל העובדים או בקבוצת עובדים.
• ביחס לגמלאים קיימת מגבלה פסיקתית נוספת לפיה ככלל לא פוגעים בזכויות של גמלאים כפי שהתגבשו במועד פרישתם.
• הזכות למענק השתתפות סווגה מלכתחילה כזכות סולידרית פנימית, תלוית תקציב במועד הפרישה בגיל 67 והניתנת לביטול, ולא כזכות מוקנית קשוחה של הטייסים הפורשים לקבל מענק כספי ללא תנאי.
• במצב שהקרן הפנימית נקלעה למצב של מעין חדלות פירעון מושעים החיובים, והטייסים הפעילים אינם חייבים להגדיל את שיעור הפקדותיהם כדי לשלם לטייסים הוותיקים הפורשים את מלוא מענק ההשתתפות.
• ארגון העובדים היציג מייצג את כל עובדי אל על, באוויר ועל הקרקע, ונאלץ לאזן בין כל קבוצות העובדים בתנאים של חוסר ודאות ומצוקה עקב מגפת הקורונה.
• אשר על כן, אין להתערב בהחלטת ארגון העובדים להעניק לטייסים הפורשים מענק השתתפות חלקי.
בפני ממלא מקום כב' הנשיא אילן איטח, כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, כב' השופטת חני אופק גנדלר, נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אלטשולר, נציג ציבור (מעסיקים) מר מגיד אברהמי
בית הדין האזורי
בהעדר סעיף 14 מעסיק זכאי לקזז כספי פיצויי פיטורים צבורים עודפים ולשחררם
שתי עובדות ותיקות שהועסקו אצל המעסיקה טענו כי היא לא הייתה רשאית "לקזז" רווחים וכספים עודפים שנצברו בקופות הפיצויים שלהן מתוך הפיצויים המוגדלים ששולמו להן עם סיום העסקתן. בית הדין דחה את תביעות העובדות ופסק בתמצית:
• בהיעדר תחולה של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, כספי הפיצויים שנצברו בקופת תגמולים בקרן הפנסיה או בקרן דומה, לרבות הרווחים, אינם באים במקום פיצויי פיטורים אלא מהווים ככלל "חיסכון בידי המעסיק", וניתן לזקוף אותם על חשבון חבות.
• סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים אינו מונע מהמעסיק להביא בחשבון סכומים עודפים שנצברו מעבר לחבות, הסטטוטורית, שכן השריון שבחוק נועד להבטיח את תשלום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד, ולא מעבר לכך.
• בית הדין קבע כי בהתאם לנהלי החברה, המעסיקה הייתה רשאית להפחית את סכום העודף מתוך הפיצויים המוגדלים, שהם הטבה מעבר לזכויות הסטטוטוריות, וכי מדובר בחלק מהתחשבנות פרישה כוללת.
• הטענות החוזיות של העובדות נדחו, לאחר שנקבע כי נוהלי המעסיקה והמסמכים הרלוונטיים תמכו בפרשנות שלפיה ניתן לבצע את ההתחשבנות גם ביחס לכספים עודפים שנצברו בקופות.
• ככל שמעסיק מוכיח כי הכספים שנצברו בקופת גמל עולים על חבות פיצויי הפיטורים שהמעסיק חב לעובד למועד נתון. בית הדין ייעתר לבקשת מעסיק לשחרר לו את יתרת הסכומים העודפים לחבותו.
סע"ש 23852-11-22 רחל פז נ' גוינט ישראל (חל"צ) (פורסם בנבו 4.5.26)
בפני כבוד השופט, השופט משה וילינגר, מר' אמנון הלוי נציג ציבור (עובדים), הגב' איריס חזן ריאהי נציגת ציבור (מעסיקים).
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.