בית המשפט הגבוה לצדק
אין ליחס למעסיק אחריות להפרות נטענות של הארגון היציג לגבי הסכם הסתלקות מתובענה ייצוגית
העותר הגיש בשם קבוצת עובדים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד מעסיקתו לשעבר בבית הדין האזורי. שם הוגשה ואושרה בקשת הסתלקות מוסכמת ומתוגמלת מטעם העותר לפיה הסתדרות העובדים הלאומית, שמונתה כארגון העובדים היציג תדאג לאכוף את זכויות העובדים שנתבעו על-ידי העותר בבקשת האישור חלף ניהול התובענה כייצוגית. בית הדין האזורי דחה בקשה של העותר לבטל את הסכם ההסתלקות, למרות פגמים שנפלו באכיפת הסכם ההסתלקות על-ידי ההסתדרות. ערעור העותר לבית הדין הארצי נדחה. העותר פנה לבג"ץ אשר דחה את עתירתו על הסף מחמת שיהוי ולגופה. נפסק
- לפי ההלכה הפסוקה והתיקון לחוק החוזים משנת 2025 "חוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות לעניין אופן הפרשנות יפורש על פי לשונו בלבד". כיוון שהתובע זומן לשימוע ופוטר אחרי תום השנה הקובעת דין תביעתו לדחייה לפי לשון החוזה.
- אכן בהתאם למכלול הראיות ובעיקר סמיכות הזמנים בין מועד הפיטורים למועד הזכאות נפסק שהמעסיקה, כטענת התובע, אכן ביקשה ותכננה להשהות את הפיטורים עד שתחלוף השנה המזכה.
- אולם, כיוון שאנו עוסקים בהסכמים לא שגרתיים בעולם העבודה הנטועים עמוק בעסקים המסחריים של עולם הסייבר, בשילוב דיני תאגידים, כאשר כל הצדדים מיוצגים על-ידי עורכי דין, נקודת המוצא היא שכל צד מיוצג לעסקה המסחרית המורכבת מעונין למקסם את רווחיו.
- חובת תום הלב של כל צד אינה מבטלת את התכלית והאינטרס העצמי הלגיטימי של המעסיקה, כחברה מסחרית, לתכנן כיצד להשיא את רווחיה במסגרת תוכנית אסטרטגית של שינויים ארגוניים צמצומים והתייעלות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה.
- התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות משפט בסך 42,000 ₪.
בג"ץ 50269-11-25 דמיטרי שפלב נ' בית הדין הארצי לעבודה (נבו 16.3.2026)
בפני כבוד השופט דוד מינץ, כבוד השופט אלכס שטיין, כבוד השופטת רות רונן
בית הדין האזורי
חתימת "קבלן" על כתב ויתור אינה שוללת תביעה להכרתו כעובד ולזכויות מגן
התובע העניק לנתבעת שירותים של מנהל מסעדה לאורך כ-5 שנים במתכונת של נותן שירותים המקבל תמורה כנגד חשבונית ובהמשך נקלט כשכיר. במסגרת המעבר לעבודה כשכיר הוחתם התובע על "מסמך הבנות" ו"כתב קבלה ויתור וסילוק" במסגרתם הוסכם שהתמורה ששולמה לתובע כעצמאי היא מלאה וסופית וכי הוא מנוע מלטעון לקיומם של יחסי עובד-מעסיק ולזכויות כעובד. לאחר סיום ההתקשרות הגיש התובע תביעה לזכויות שונות כעובד. בית הדין קבע כי התקיימו יחסי עבודה לאורך שתי התקופות, ודחה את טענות המעסיקה לפיהן מסמכי הוויתור שוללים את זכאותו לזכויות מגן. נפסק:
- נקודת המוצא המשפטית היא שאין ליתן תוקף לוויתור עובד על זכויות המגן המוקנות לו מכוח משפט העבודה, אלא בהתקיים כמה תנאים מצטברים ומחמירים: הוויתור נערך בכתב ומפורש; הוויתור נעשה מדעת ובפרט לאחר שהוצג לעובד חשבון ברור ומפורט של הרכיבים שישולמו לו; הוויתור היה רצוני וחף מפגמים ברצון החופשי; הוויתור לא כולל ויתור אסור על זכויות מגן קוגנטיות.
- בית הדין הדגיש כי עובד אינו יכול לוותר לא על הזכות להכרה בסטטוס "עובד" ולא על הזכויות המחייבות הנגזרות ממעמד זה. לפיכך, כתב ויתור הכולל הצהרה כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק או ויתור על זכויות מכוחם – אינו מאיין תביעה להכרה בדיעבד במעמד עובד ובזכויות הנלוות לכך.
- התובע הוכר כעובד כל השנים בעיקר כיוון שלא חל שינוי ממשי בתעסוקתו בין התקופה הקבלנית ובין התקופה כשכיר, זאת למרות שהתובע לא ראה את עצמו כעובד בתקופה הראשונה והציג את עצמו כעצמאי לרשויות המדינה ונהנה ממעמדו כעצמאי.
- צוין כי יש להביא בחשבון את פערי הכוחות בין הצדדים ואת והליך החתימה. במקרה זה הודגשה התלות הכלכלית של העובד במעסיקה והמצוקה הכלכלית של העובד בתקופה הרלוונטית, ולכן אין להכשיר ויתור גורף.
- בית הדין פסק לתובע פיצוי על סך 376,708 ש"ח הכולל ברובו תשלום בגין זכויות סוציאליות, וכן פיצוי לא ממוני ופיצוי בגין פגם בהליך השימוע, ו-25,000 ש"ח הוצאות ושכר טרחה עורך דין
סע"ש 54521-08-21, יצחק מנסור – בית תאילנדי בע"מ (פורסם בנבו 02.02.2026)
בפני כב' השופטת ערמונית מעודד, גב' אסתר קופרברג (נציגת עובדים), גב' גילי לזרי (נציגת מעסיקים)
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
