בית הדין האזורי
אושרה החלטת מעסיק להשעות עובד שנחקר על גניבה
עובד במפעל תרופות בעל גישה לתרופות, נחקר פעמיים במשטרה בחשד למעורבות בגניבת חומרים ממפעל מעסיקתו. לאחר שימוע והיוועצות עם ועד העובדים, החליטה המעסיקה להשעותו ביום 31.3.2026. בהמשך, הוארכה ההשעיה עד לסוף חודש מאי 2026 ללא שכר. העובד עתר לסעד זמני לביטול ההשעיה, להשבתו לעבודה ולתשלום שכרו. בית הדין קיבל את הבקשה בחלקה, וקבע בתמצית:
• מעסיק אינו רשאי להשעות באופן חד-צדדי עובד ללא מקור משפטי המסמיכו לכך. מקור משפטי זה יכול להיות חוק, הסכם קיבוצי או חוזה אישי.
• ההשעיה במקרה זה נשענה על ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים אשר הקנה למעסיקה סמכות רחבה להשעות עובד שביצע לכאורה עבירת משמעת חמורה, לרבות גניבה, עד לקבלת החלטה סופית בעניינו ללא הגבלת זמן, בתשלום שכר או ללא תשלום שכר.
• נקבע כי בנסיבות העניין, קיומה של חקירה פלילית פעילה בחשד לגניבת תרופות ממפעל המעסיקה, שבמסגרתה נחקר העובד, הוא שיקול ענייני המצדיק את המשך השעייתו מן העבודה.
• החלטת המעסיקה להשעות את העובד סבירה, בין היתר, משום שהתקבלה לאחר שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו, ובשים לב לכך שעמדת ועד העובדים הייתה ידועה למעסיקה.
• נדחתה בקשת העובד להשבה לעבודה, לאחר שנקבע כי מאזן הנוחות בעניין זה נוטה לטובת המעסיקה, נוכח רגישות מקום העבודה, גישת העובד לתרופות, והחשש לפגיעה במעסיקה ובציבור כל עוד החקירה הפלילית טרם הסתיימה.
• עם זאת, נפסק כי שלילת שכר מלאה בתקופת ההשעיה אינה סבירה ואינה מידתית. זאת, בין היתר מאחר שהחקירה מתמשכת ואין צפי לסיומה, ובינתיים העובד מנוע בפועל מלעבוד במקום אחר. המעסיקה לא נתנה משקל מספק לפגיעה הכלכלית בעובד ולעמדת ועד העובדים.
• לפיכך, בית הדין הותיר את ההשעיה עד סוף מאי 2026 על כנה, אך ביטל את ההחלטה שלא לשלם שכר בתקופת ההשעיה, והורה למעסיקה לשלם לעובד מחצית משכרו עבור חודש מאי 2026.
פ"ה (חיפה) 20377-05-26, ברק קציר – תרו תעשיה רוקחית בע"מ (נבו, 27.5.2026)
בפני כב' השופטת הבכירה קרן כהן, נציג ציבור (עובדים) מר יוסף עוקשי, נציג ציבור (מעסיקים) מר ניסים קשי
בית הדין האזורי
נדחתה תביעה נגד מעסיק על-ידי עובדת סרבנית חיסונים שפוטרה
עובדת ותיקה, שהועסקה כמנהלת חשבונות משנת 2012, פוטרה במהלך מגפת הקורונה לאחר שסירבה להתחסן, לבצע בדיקות PCR בהתאם למדיניות המעסיק, או לצאת לחל"ת לאחר שמיצתה את ימי חופשתה. העובדת הגישה תביעה לפיצוי בגין אפליה, פיטורים שלא כדין והפסדי השתכרות, וטענה כי המעסיק סירב לאפשר לה עבודה מהבית או מתווה חלופי סביר. בית הדין דחה את התביעה, וקבע בתמצית:
• התפרצות מגיפת הקורונה בשנת 2020 חויבה התמודדות של שוק העבודה עם אתגרים חסרי תקדים בתנאים של חוסר ודאות.
• בתקופת התפרצות הקורונה, האבחנה בין עובדים מחוסנים לבין עובדים שאינם מחוסנים הינה אבחנה רלוונטית, ואימוץ מדיניות המבוססת על עקרונות "התו הירוק" אינו מהווה כשלעצמו אפליה פסולה.
• על כן, המעסיק היה רשאי, משיקולים ענייניים הנוגעים לבריאות העובדים, לצרכים ניהוליים ולאופי העבודה, לדרוש מעובדים לא מחוסנים להציג שתי בדיקות PCR שליליות בשבוע, וכן לסרב לעבודה מלאה מהבית מקום שסבר כי מתכונת זו אינה מתאימה לאופי הפעילות הארגונית ולדרישות התפקיד.
• אף שהועלו בין הצדדים אפשרויות שונות, לרבות בדיקה אחת בשבוע, עבודה היברידית מהבית או הפחתת משרה, נקבע כי בזמן אמת העובדת חזרה בה מן הנכונות הראשונית שהביעה לבצע בדיקה אחת בשבוע. במכתבה למעסיק וכן בשימוע עמדה התובעת על התנגדות עקרונית לביצוע בדיקות כלל ועל דרישה לעבוד באופן מלא מהבית.
• אף שייתכן שניתן היה להגיע לפתרונות סבירים שיאפשרו את המשך העסקת העובדת, ואף שהמעסיק יכול היה להיטיב לעשות ולהציע חלופות קונקרטיות יותר, בסופו של דבר שני הצדדים דבקו בעמדות קיצוניות. עם זאת, בית הדין התרשם כי עמדתה הדווקנית של העובדת, שהתנגדה בזמן אמת לביצוע בדיקות כלל, היא שהביאה לכך שלא נבחנו פתרונות מעשיים ולא נפל פגם בעילת הפיטורים.
• נדחתה הטענה כי מדובר היה בשימוע למראית עין. נקבע כי בין הצדדים התקיים דין ודברים ממושך טרם הפיטורים, וכי אילו העובדת היתה מנצלת את השימוע או את הימים שלאחריו כדי להבהיר שהיא מסכימה לבדיקה שבועית ולבחינת חלופות, היה בכך כדי לחייב את המעסיק לבחון את האפשרויות.
• לפיכך, משלא נמצא פגם בעילת הפיטורים או בהליך המצדיק פסיקת פיצוי, נדחתה התביעה במלואה.
סע"ש (תל אביב-יפו) 43498-05-23, שרונה קיטאי – קבוצת אשטרום בע"מ (נבו 15.6.2026)
בפני כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
מתכונת המזכר השבועי היא עדכון תמציתי ביותר של החידוש העיקרי בפסק דין או בחקיקה, והפניית המעוניין לפרטי העובדות, ההליכים וההלכות המשפטיות בפרסום המלא.
המזכר איננו בגדר יעוץ משפטי.
