שחרור משאית שנתפסה בחשד להברחה

בפסק דין שניתן בחודש מרץ 2025 בבית משפט השלום בנוף הגליל, נדונה בקשה לסעד זמני לשחרור משאית ונגרר שנתפסו על-ידי אגף המכס במעבר ארז, בחשד לשימוש בהובלת טובין מוברחים לרצועת עזה. בית המשפט הורה על שחרור המשאית והנגרר שנתפסו, בכפוף להפקדת ערובה.

ההחלטה עוסקת בסוגיה הנוגעת לאיזון בין סמכויות התפיסה של רשויות המכס לבין זכות הקניין של בעל כלי רכב שנתפס בחשד למעורבות בהברחת טובין.

רקע

המבקש הינו בעלים של משאית וולבו ונגרר המשמשים מקור לפרנסתו ולפרנסת בני משפחתו. במסגרת עבודתו כנהג משאית מזה למעלה מארבעים שנה, הוא מוביל סחורות בתוך מדינת ישראל וכן למעברים עם שטחי הרשות הפלסטינית, ובמיוחד למעברי כרם שלום וארז.

ביום 2.2.2025 התבקש המבקש על-ידי חברת צ.י. גל מזון בע"מ להוביל מוצרי מזון ממחסן בשוק הסיטונאי בירושלים למעבר ארז, לצורך העברתם לרצועת עזה. לטענת המבקש, הוא בירר את מהות וטיב הסחורה ונמסר לו כי מדובר בביסקוויטים. ההובלה בוצעה באמצעות נהג מטעמו, אשר הוביל את הסחורה תחילה למעבר שער אפרים, שם נבדקה במכונות שיקוף של רשות המעברים היבשתיים וקיבלה אישור בדיקה תקינה.

בהמשך, הגיעה המשאית למעבר ארז, שם נפרקה הסחורה לצורכי בדיקה. במהלך הבדיקה התברר כי בתוך הסחורה מוסלקים מוצרים אסורים – סיגריות וטלפונים סלולריים. בעקבות זאת, נתפסה הסחורה, ולמחרת, ביום 3.2.2025, נתפסו גם המשאית והנגרר.

טענות הצדדים

המבקש טען כי אין לו כל קשר לסחורה האסורה וכי הוא שימש אך ורק כמוביל, ללא כל אינטרס בסחורה עצמה או בעסקת המכירה. לטענתו, הוא לא היה מודע למהות העסקה, לזהות הקונה או לרווחים המתקבלים ממנה. המבקש הדגיש כי הוא מקפיד לפעול על פי דין וכי במשך כל שנות עבודתו במעברי הגבול לא ביצע עבירה כלשהי.

המדינה, מצידה, התנגדה לבקשה וטענה כי כלי הרכב דרושים לחקירה ולכן לא ניתן לשחררם בשלב זה. עוד טענה המדינה כי ככל שכתוצאה מהתפיסה ייגרם למבקש נזק ויתברר כי התפיסה הייתה שלא כדין, הוא יוכל להגיש תביעה לפיצויים בגין נזקיו.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט, מפי כב' השופטת הבכירה נבילה דלה מוסא, קבע כי יש להורות על שחרור המשאית והנגרר, בכפוף להפקדת ערובה ותנאים נוספים.

בבחינת עילת התביעה, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, וכי טענת המבקש בדבר אי ידיעתו על הטובין המוברח מצדיקה בירור התביעה לגופה. בית המשפט ציין כי המצהיר מטעם המבקש לא נחקר על תצהירו ולא הונחו בפניו נתונים הסותרים את טענותיו, ולכן ניתן לקבוע, לשלב זה, כי סיכויי התביעה טובים.

אשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי המשך תפיסת כלי הרכב עלול לגרום לפגיעה בפרנסת המבקש, במיוחד בהתחשב בעובדה שכלי הרכב היו תפוסים כבר קרוב לחודשיים. בית המשפט הדגיש כי המבקש מתפרנס יחד עם בני משפחתו מהשימוש בכלי הרכב לביצוע הובלות.

בית המשפט התייחס לסעיף 191 לפקודת המכס, המאפשר למנהל להרשות שחרור טובין שנתפסו כנגד ערובה, לסעיף 204 לפקודת המכס, הקובע כי חילוט הוא העברה זמנית של זכות החזקה והשימוש בטובין לידי המדינה עד שתוכרע השאלה בנוגע להחרמה, ולהלכה שנקבעה בבג"ץ 335/82 למדן נ' מנהל אגף המכס והבלו, לפיה הכלל הוא שיש לחלט את הטובין, ורק בנסיבות חריגות וקלות ערך יש לשחרר טובין בערובה.

עם זאת, בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה הנוכחי, ייגרם נזק רב למבקש באי שחרור המשאית אשר משמשת כמקור לפרנסתו. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי אין מדובר בטובין שנעברה בו העבירה, אלא במשאית שביצעה את ההובלה, וכי קיימת טענה של המבקש שלא הייתה לו ידיעה אודות הסחורה האסורה.

לאור האמור, הורה בית המשפט למדינה לשחרר את המשאית והנגרר, בכפוף לתנאים הבאים:

1. איסור על המבקש לבצע כל דיספוזיציה במשאית ובנגרר עד להחלטה אחרת;
2. הפקדת ערבון, במזומן או בערבות בנקאית, בסכום של 400,000 ₪;
3. המצאת פוליסת ביטוח מקיף למשאית ולנגרר, המשועבדת לטובת המדינה.

החלטה זו מדגישה את האיזון שבתי המשפט נדרשים לערוך בין האינטרס הציבורי באכיפת דיני המכס ומניעת הברחות, לבין זכות הקניין של הפרט והצורך להימנע מפגיעה בלתי מידתית במקור פרנסתו. בית המשפט הכיר בכך שבנסיבות מסוימות, ובמיוחד כאשר קיימת טענה סבירה לאי ידיעה על הטובין המוברח, יש מקום לשחרר כלי רכב שנתפס, בכפוף לערובה מתאימה.

[ת"א (שלום נצרת) 28116-03-25 בורהאן משאהדה נ' מדינת ישראל (נבו 27.3.2025)]

כותבי הסקירה: עו"ד גיל נדל, עו"ד אוריה ריגלר

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.