פסק דין חשוב בתחום לשון הרע – קמפיין הכפשה במסווה של תחקיר עיתונאי

ביום 17.10.2025, ניתן פסק דין ייחודי וחשוב בתחום דיני לשון הרע, על-ידי כב' השופט גיא הימן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר קבע כי ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ובפרט הגנת "העיתונאות האחראית", אינן עומדות כאשר מדובר בקמפיין השחרה ממומן על-ידי צד שלישי המתחבא מאחורי "עיתונאי", כאשר אין דבר בין הפרסומים לבין עבודה עיתונאית.

משרדנו ייצג באמצעות עוה"ד יגאל קווה ויקיר בן גליל את חברת אקומיוניטי ('התובעת') בתביעת לשון הרע נגד נתבעים (ניק קוליוחין שהציג עצמו כעיתונאי עצמאי ודני ליטאי אשר עבדה באותה העת בחברת "צור תקשורת"). הנתבעים הציגו עצמם כמי שביצעו לכאורה "תחקיר עיתונאי מקיף" אחר עבודתה של התובעת בתחום הפסולת האלקטרונית. אלא שבהתאם לפסק הדין, הנתבעים פעלו בעבור צד שלישי אשר השתמשו בחברת ייעוץ התקשורת כדי להכפיש ולפגוע בשמה הטוב של התובעת.

במסגרת "התחקיר" כביכול, נשלח הנתבע, לפנות ללקוחותיה של התובעת (בין באמצעות שיחות טלפון ובין באמצעות הודעות דוא"ל) תוך הכפשת שמה הטוב בפניהם ובצירוף איומים לקנסות שיושתו על לקוחותיה, הכל כביכול בחסות אותו "תחקיר עיתונאי".

במסגרת פסק הדין, קבע בית המשפט כי כלל הפניות ללקוחותיה של התובעת מהוות פרסום מובהק של לשון הרע בהתאם לכל אחת מהחלופות המופיעות בחוק איסור לשון הרע, וכאלו אשר יש בהן כדי לפגוע בשמה הטוב ובמוניטין של התובעת.

כמו כן, נקבע כי לנתבעים לא עומדת אף אחת מההגנות הקבועות בחוק, תוך חזרה על ההלכה המחייבת בכל הנוגע להגנת "העיתונאות האחראית".

1. לנתבעים לא עומדות הגנת "אמת דיברתי" ולא ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק – הגנת "העיתונאות האחראית". לא הוצגה לבית המשפט כל ראיה התומכת בטענה כי אכן נעשתה עבודה עיתונאית כלל, או שנערך תחקיר עיתונאי, כל שכן ממצאים, או פניות לרגולטור לקבלת תגובה כנדרש בהתאם להלכה הידועה שנקבעה בפסיקה. כל שהוצג הוא ניסיון לבצע הכפשה עסקית של התובעת. הנתבעים אף לא הוכיחו כי הפרסום היה אמת.
2. הנתבעת נהנתה מכתב שיפוי למימון ההוצאות המשפטיות. במסגרת דיון ההוכחות, התגלה כי הנתבעת למעשה נהנית מכתב שיפוי מחברת "צור תקשורת". כמו כן, הטענה לפיה היא שימשה "כמקור" של הנתבע נדחתה על הסף תוך הבעת ביקורת לפיה מעטים הם העיתונאים הזוכים להתברך במקורות שגם מספקים מידע וגם נהנים מכיסוי הוצאותיהם המשפטיות, כל זאת על מנת שמממני הנתבעים לא ייחשפו בפומבי כמי שעומדים מאחורי "סיכול ממוקד" של התובעת.
3. הסעד. בהינתן כך שבית המשפט הסכים עם הטענה שאין מדובר אלא בקמפיין הכפשה מתוזמר ומאורגן על-ידי גורמים החפצים בסיכול עסקי של התובעת והשחרת שמה הטוב, נקבע כי יש לפסוק כנגד קוליוחין וליטאי סך של 755,633 ש"ח תוך קבלת התביעה במלואה והשתת הוצאות משפט ושכר טרחה. בית המשפט הבהיר כי: "נסיבותיו של המקרה אשר לפנַי עברו רף גבוה של חומרה. אלו הן נסיבותיו של קמפיין מתוכנן ומאורגן, שתכליתו לפגוע בבית-העסק של התובעת ובקשר שלה עם חוג-לקוחותיה. מסע-תעמולה זה עבר במסירתו – ובוידוא-המסירה – של מידע שלילי בעליל על אודותיה של התובעת לגורמים מסחריים מן הבולטים בשוק, ולמספר רב של גורמים כאלה. זאת, שלא לשמה; אלא מתוך מניעים אשר בינם לבין טובתו של הציבור אין דבר וחצי דבר. … הכול נעשה, למרבה הקושי, באצטלה של "ייעוץ"-תקשורת וחמור מכך – של "עיתונאות חוקרת" ומתוך ניצול-ענינה של החברה בישראל בקיומם החופשי של אלה. לא רק האינטרס הציבורי נפגע בשל התנהלות מעין זו. יש בה להשחיר את פניו של עיסוק בעיתונאות בכלל ואת מקצוע-העיתונות, על מאפייניו הייחודיים ועל כללי-האתיקה המיוחדים לו, בפרט".

לסיכום

פסק הדין מהווה אמירה ברורה נגד שימוש לרעה בחופש העיתונות כביכול לצורך פגיעה גרידא בגורמים מסחריים בלא שעניין לנו בעבודה עיתונאית אמיתית. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא פעלו כעיתונאים אלא ככלי בידי גורמים בעלי כיס עמוק החפצים בפגיעה בשמה הטוב של התובעת והמוניטין שלה אצל לקוחותיה. התוצאה – חיוב בפיצוי משמעותי, הוצאות משפט ושכר טרחה תוך הכרה בפגיעה החמורה שנגרמה לשמה הטוב של התובעת.

ובלשון בית המשפט: "פסיקתו של סכום-התביעה תציב, כך יש לקוות, מעצור בדרכם של גורמים, עלומים יותר או פחות, המבקשים לפגוע, מטעמיהם, בפעולתו של גורם מסחרי, על אחת כמה וכמה והוא שחקן מרכזי בשוק דל-משתתפים. זהו סכום, המשקף את תגובתו הראויה של הדין על שהיה מי אשר סבר, כנדמה באמצעות "גב" שהעמיד לו אחר, כי ניתן להתייצב לפניה של ערכאה שיפוטית, להעיד עדות קשה-מכל-קשה ולהכביד, בכוונת-מכוון, על בירורה של פרשת-התביעה."

ת"א 72523-12-18 (שלום-ת"א) אקומיוניטי-תאגיד חברתי למחזור פסולת אלקטרונית בע"מ נ' קוליוחין ואח'

לעיון בפסק הדין לחצ/י כאן