בתאריך 19.9.25 ניתנה החלטה בבית משפט השלום באשדוד שקצבה מועד לסיום חקירה ולקבלת החלטה של גובה המכס בעניין עיכוב רכבים מיובאים. ההחלטה משקפת את האיזון העדין בין שיקול הדעת המנהלי של רשויות האכיפה לבין זכויות הקניין וחופש העיסוק של הפרט.
במוקד ההחלטה עמדה בקשה למתן צו עשה זמני לשחרור ארבעה כלי רכב שעוכבו בחשד להנמכת ערך. המבקשים טענו לפגיעה בחופש העיסוק ולנזקים כלכליים משמעותיים. המשיבה טענה כי בידיה אינדיקציות לרישום מחירים נמוכים מהמחיר ששולם בפועל.
בית המשפט, מפי כב' השופט יהודה ליבליין, דחה את הבקשה אך קבע מנגנון פיקוח שיפוטי: אם עד ליום 21.11.2025 לא תתקבל החלטה של גובה המכס, יהיו המבקשים רשאים לשוב ולעתור. כך מתוך ההחלטה: "ככל שלא תינתן החלטה על-ידי גובה המכס לאן פניו מועדות בכך הקשור לרכבים הנדונים עד ליום 21.11.2025, יהיו רשאים המבקשים לשוב ולעתור בבקשה למתן סעד זמני. ויודגש, אינני קובע מסמרות בעניינה של בקשה שכזו אילו תוגש, וכל שנאמר הוא שיש מקום לאורך ציר הזמן לבחון את סוגיית עיכוב הרכבים מעת לעת."
המסגרת הנורמטיבית והאיזון הראוי
ההחלטה נשענת על עקרונות דיני הסעד הזמני המעוגנים בתקנות 94‑95 לתקנות סדר הדין האזרחי. השופט ליבליין הדגיש כי מאזן הנוחות הוא שיקול מרכזי, אך יש לנקוט משנה זהירות כאשר מדובר בסעד המשנה את המצב הקיים.
בית המשפט הכיר בכך שעיכוב ממושך של רכוש פרטי עלול לפגוע בזכות הקניין ובחופש העיסוק. לפיכך, יצר מנגנון של פיקוח שיפוטי דינמי המאפשר בחינה מחודשת של האיזון לאורך ציר הזמן.
קווים מנחים בפסיקה קודמת
ההחלטה משתלבת בפסיקה שלפיה גם כאשר בית המשפט נוקט ריסון, הוא מוסמך לוודא כי החקירה מתנהלת במסגרת זמן סבירה.
בעניין ה"ת (שלום קריות) 42442 06 23 אגף המכס והמע"מ חקירות חיפה נ' נמיק נובחוב (26.12.2023), אימץ בית המשפט מנגנון פיקוח ייחודי שנתן לרשות 60 יום לקידום החקירה: "המשיבה תעשה כל מאמץ על מנת לקדם את החקירה… ניתנת בזאת אפשרות של 60 יום… אני נותן אמון שהמשיבה תפעל בתום לב ומתוך רצון אמיתי לקדם את החקירה… אם בתוך 60 יום עמדתה של המשיבה תהיה כי היא ממשיכה ומחזיקה בכסף – יוכל המבקש לפנות לביהמ"ש… על מנת שייבחנו יותר לעומק הסיבות והמניעים."
גישה דומה ננקטה בעניין ה"ת (שלום נצרת) 25141 08 16 בלייכמן נ' משטרת ישראל (5.10.2016), שם קצבה השופטת 45 ימים לסיום החקירה.
ברע"פ 7860/18 נתן פורמן נ' מדינת ישראל (14.11.2018), ציין בית המשפט העליון כי אין לרשויות סמכות להחזיק בתפוסים ללא הגבלת זמן, וכי: "ככל שבמסגרת פיקוחו של בית המשפט ימצא כי קצב החקירה אינו משביע רצון, ניתן לשקול שינוי נוסף של נקודת האיזון."
המשמעות המערכתית
מהפסיקה עולה כי קציבת זמן לסיום חקירה מהווה כלי פיקוח שיפוטי להבטחת פעולה במידתיות ובסבירות. בתי המשפט נזהרים שלא ליטול סמכויות מהרשות החוקרת, אך גם אינם מאפשרים החזקת תפוסים ללא גבול זמן.
ההתערבות השיפוטית נעשית במשורה ובמקרים חריגים בלבד. גם כאשר נקבע מועד לסיום החקירה, אין הכוונה לחיוב הכרעה במועד זה, אלא לדרישת הצדקה למשך ההחזקה מעבר לו.
ההחלטה מדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה עם החקירה, שכן העדרו עשוי להצדיק את המשך החזקת התפוסים. מנגד, היא מבהירה כי גם במקרה זה אין לרשות "צ'ק פתוח" להחזקה ללא הגבלת זמן.
[ת"א (שלום אשד') 23661-08-25 נאור שי השקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – בית המכס אשדוד (נבו 19.9.2025)]
ב"כ המבקשים: עו"ד ר' בן שושן ועו"ד ח' ג'ואמיס;
ב"כ המשיבה: עו"ד ל' ארד
כותבי הסקירה: עו"ד גיל נדל, עו"ד אוריה ריגלר
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.
איש קשר
