האם מלחמה היא כוח עליון?

סעיפי "כוח עליון" בחוזים מסוגלים לספק לצד המפר הגנה כנגד תביעה לפיצוי כספי (ואף יותר), במקרה שקיום החוזה אינו מתאפשר בשל נסיבות שלא תלויות בצדדים. ניתן להגדיר כוח עליון באופן רחב (כל אירוע, כמו מלחמה, שביתה, פגעי מזג אוויר ועוד) או צר, בהתאם להסכמת הצדדים.

בהעדר סעיף ספציפי בחוזה, סעיף 79 של אמנת האו"ם למכר טובין בינלאומי, המכסה חלק נכבד מהסחר הבינלאומי, ושנקלטה בישראל באמצעות חוק המכר (מכר טובין בינלאומי), תש"ס – 1999, מספק הסדר "ברירת מחדל". קובע כי צד יהיה פטור מתשלום פיצויים לצד השני בעקבות אי קיום ההסכם, אם הוא מוכיח שאי הקיום נגרם בשל מכשול שאינו בשליטתו, ושלא ניתן לצפות ממנו באופן סביר, בעת כריתת החוזה, להתחשב במכשול, או למנוע אותו, או להתגבר עליו, או על תוצאותיו.

באופן דומה, סעיף מקביל בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, המתייחס לעסקות בתוך שטחי המדינה (ולא עסקות בינלאומיות) קובע כי אם הפרת החוזה נבעה מנסיבות שהמפר בעת כריתת החוזה לא יכול היה לדעת עליהן או לצפות אותן, ולא יכל למנוע אותן, וקיום החוזה הוא בלתי אפשרי בנסיבות העניין – לא יוכל הנפגע לתבוע פיצויים.

בתי המשפט, גם בישראל וגם מעבר לים, נוטים לאורך השנים לפרש סעיפים מעין אלה בצמצום רב, כאשר רק במצבים חריגים הם מאפשרים לצד לחוזה לחמוק מהתחייבותו החוזית.

בפסיקת בתי המשפט בישראל, בעבר, נקבע שהנסיבות הבאות לא מצדיקות פטור מהתחייבות חוזית (כלומר לא נחשבות כוח עליון): גשם חזק שגרם נזק למטען; סדק שהתגלה במטוס אשר גרם לעיכוב בהמראה; תקלות בספינה במערכת הביוב ומיזוג האוויר בעת מסע תענוגות בים התיכון ואף: משבר כלכלי שהביא לקריסת חברה.

ומה לגבי מלחמה?

בסוף שנות השבעים קבע בית המשפט העליון, באופן גורף, כי מצב מלחמה בישראל אינו מהווה עילה לסיכול חוזה (ע"א 715/78). ואולם, כעבור כעשרים שנה נקבע כי יש לבחון בכל מקרה את יכולת צפיית האירוע המלחמתי והשפעתו על היחסיים החוזיים שבין הצדדים (ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הבטחון משנת 2000)

להלן מקרה שנדון לפני כ- 15 שנה בבתי המשפט בישראל בנוגע להובלת מטענים, שיש בו ענין רב:

חברה מסחרית חתמה על הסכם הובלה עם בעלת אנייה להובלת מטען מתנול מלוב לתורכיה. ההסכם נכרת באמצעות תכתובת בדואר אלקטרוני במהלך מלחמת לבנון השנייה. בעלת האנייה לא עמדה בלוח הזמנים לו התחייבה, והתעכבה בהגעתה לנמל הטעינה בעשרה ימים. בנוסף בשל הימצאות האנייה ברשימת החרם הערבי של לוב, התעכב המטען אף יותר, וכן כמות המתנול שהובילה האנייה היה קטן מזה לו התחייבה.

החברה תבעה את בעלת האנייה במקומות שונים לרבות בישראל, וטענה כי נגרמו לה נזקים גדולים בגין הפרת הסכם ההובלה וזאת משבעלת האנייה לא עמדה בלוח הזמנים לו התחייבה, וכן הפרה את עמידתה בתנאי כשירותה של האנייה, משהובטח שהאנייה הינה בכשירות מלאה, ולא כך היה.

בעלת האנייה טענה מנגד, כי האיחור בהגעת האנייה לנמל הטעינה נבע מנסיבות המלחמה, וכי מניעת כניסת האנייה לנמל מכוסה בסעיף פטור בהסכם וגם בדין.

בית המשפט המחוזי קבע כי משנכרת ההסכם בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, ידעה בעלת האנייה כי מדובר במצב מלחמה, ולפיכך היה עליה לציין מפורשות את ההסתייגות בסעיף הפטור לו היא טוענת, ומשלא עשתה כן, לא חל סעיף הפטור.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי לעניין מניעת כניסת האנייה לנמל בשל החרם הערבי של לוב, סעיף הפטור חל. בית המשפט פסק פיצוי לטובת החברה בשל האיחור בהובלה בסכום של 100,000 דולר ארה"ב בתוספת ריבית, וסכומים בקשר להוצאות של כ- 2,500 דולר, 11,000 ליש"ט ושכר טרחה והוצאות משפט בסכום של 20,000 ש"ח.

שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון.

בעלת האנייה ערערה על פסק הדין בטענה כי ההסתייגויות המופיעות בהסכם מצדיקות את האיחור בהובלת המטען.

בית המשפט העליון קיבל את פסיקת בית מהמשפט המחוזי ודחה את הערעור מטעם בעלת האנייה. בית המשפט למעשה קבע כי איחור בהובלת מטען בשל מלחמה הוא מצב צפוי ולא יכול להעניק פטור מקיום חוזה לבעלת האונייה, בעיקר במצב בו החוזה בין הצדדים נחתם כשהמלחמה הייתה ידועה לשניהם.

פסק-דין מיום VITOL ENERGY S.A נ' TRANS KA TANKERS MANGEMENT CO LTD [ע"א 1206/12 (15.2.13, כבוד הרכב השופטים א' רובינשטיין, ח' מלצר וד' ברק-ארז)]

מאז במסגרת מלחמת חרבות ברזל הוגשו לבתי המשפט לתביעות קטנות תביעות כנגד חברות תעופה בגין ביטולי טיסות. סעיף 6(ה) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 קובע כי נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי אם חברת התעופה תוכיח כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב (ת"ק 38042-05-24 יגאל ואח' נ' אייר קנדה) עסק בשאלה "האם ביטול טיסה על-ידי חברת תעופה עקב מצב מלחמה במדינת המוצא או היעד מקים פטור מתשלום פיצוי לפי החוק". בית המשפט גם בחן "האם קיים שוני לעניין זה בין מצב בו הטיסה בוטלה עקב אירועים של מלחמה עצימה אשר פרצה או הסלימה בסמוך למועד הטיסה, לבין מצב בו בוטלה הטיסה בתוך "שגרת מלחמה" עקב שינוי מדיניות של חברת התעופה".

להלן עיקרי קביעת בית המשפט: כאשר מדובר במלחמה מהסוג העצים, כזה שרותם את החברה והמשק לצרכיו ומציב לעיתים את העורף בחזית, הנטייה צריכה להיות הכרה בקיומו של החריג שבסעיף 6(ה)(1) לחוק במקרים בהם הטיסה אכן בוטלה בשל המצב המלחמתי ואילוציו", כלומר לפטור את חברת התעופה מחובת פיצוי כספי.

בית המשפט הוסיף וקבע כי קיימים גם מקרים בהם הטיסה הייתה קבועה לשלב שחל בתוך "שגרת המלחמה", כאשר הפעילות המלחמתית פחתה (לפחות במרכז הארץ), המשק חזר לפעילות, גם אם לא מלאה, וחברות תעופה רבות חזרו לטוס אל ישראל וממנה. וזאת בשונה ממקרים שבהם הטיסה הייתה קבועה לימים ולשבועות שחלו בשלב הראשוני והעצים של המלחמה.

גם במקרים כאלו, קבע בית משפט, כי הפטור מפיצוי עשוי לחול, אלא שכאן משתנית נקודה האיזון: "אם בשלב הראשוני והעצים של המלחמה נקודת המוצא הייתה שאירועי המלחמה עולים ככלל כדי נסיבות מיוחדות המקימות את הפטור… הרי שבשלב "שגרת המלחמה" על חברת התעופה להראות כי האירוע שבעטיו היא מבקשת לבטל את הטיסה אכן שינה מהותית את מצב הדברים ויצר מניעה או סכנה של ממש בטיסה לישראל וממנה".

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.