בית משפט השלום: לא ניתן לעקוף אימות תעודת מקור שנכשל

ביום 26.1.26 ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (ת"א 57174-10-20 מור נ' ישראל, על-ידי כבוד סגנית הנשיאה רונית אופיר) בעניין אימות תעודת מקור של יבואן זעיר.

מדובר בתביעתו של היבואן נגד מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ, במסגרתה ביקש סעד הצהרתי שלפיו שתי הודעות חיוב במכס הוצאו שלא כדין, וכן השבה של מסי יבוא ששילם תחת מחאה בסך 43,315 ש"ח. היבואן, יבואן מסחרי ("יבואן זעיר"), ייבא בשנים 2019-2021, בין היתר, שני כלי רכב מתוצרת BMW מאירופה, הגיש ביחס אליהם שתי הצהרות יבוא וצירף מסמכי העדפה לצורך קבלת העדפת מכס מכוח הסכם הסחר בין ישראל לאיחוד האירופי. על בסיס אותם מסמכים שוחררו כלי הרכב ללא תשלום מכס, אולם בהמשך נשלחו המסמכים לאימות בדיעבד לרשויות המכס בבלגיה ובאיטליה, שהשיבו כי כלי הרכב אינם זכאים להעדפה. בעקבות תשובות אלה הוצאו הודעות החיוב והיבואן שילם אותן.

טענתו העקרונית של היבואן הייתה כי ביחס לרכב משומש שיוצר באירופה, לא היה מקום להתנות את קבלת ההעדפה בהצגת מסמכי העדפה. לשיטתו, סעיף 25 לפרוטוקול 4 להסכם הסחר מחיל את הפרוצדורות של מדינת היבוא, ובמועד הרלוונטי נהלי רשות המכס בישראל (סעיף 1.17 לנוהל אס"ח אירופה) אפשרו הכרה בהעדפת מכס לרכב משומש מאירופה גם ללא הצגת תעודת תנועה EUR1, תוך הסתמכות על מידע בדבר מדינת הייצור שניתן להסיק ממספר השלדה. מכאן טען כי דרישת רשות המכס להצגת מסמכי העדפה אינה מתיישבת עם נהליה, וכי המסמכים צורפו בפועל רק משום שנדרש לכך. במקביל טען כי משלוח מסמכי ההעדפה לאימות בדיעבד נעשה בהיקף רחב מדי, ולא רק בנסיבות שמצדיקות זאת לפי פרוטוקול 4.

מנגד טענה רשות המכס כי הדין הישראלי מחייב צירוף "מסמכי העדפה" לצורך הקלה או פטור במכס, וכי ביחס ליבוא מהאיחוד האירופי מסמך ההעדפה הנדרש הוא תעודת תנועה EUR1. רשות המכס טענה גם כי למסמכי ההעדפה מעמד מכונן שאינו ניתן להחלפה בראיות אחרות, וכי משעה שהרשויות האירופיות קבעו שמסמכי ההעדפה אינם עומדים בכללי המקור, ישראל מחויבת לשלול את ההטבה, אלא אם הרשויות האירופיות ישיבו למסמכים את תוקפם.

בית המשפט דחה את טענת היבואן וקבע כי סעיף 1.17 לנוהל נועד במקור להקל על יבוא אישי (כגון תושבים חוזרים), ולא נועד להסדיר יבוא מסחרי. בית המשפט הוסיף וקבע כי בכל מקרה אין לפרש או להחיל נוהל פנימי באופן שסותר את הדין המחייב: צו תעריף המכס מתנה הקלה במסי יבוא בהצגת מסמך העדפה, וביחס לאיחוד האירופי מדובר בתעודת תנועה EUR1. בהתאם, בית המשפט הדגיש את עקרון ההרמוניה החקיקתית ואת הכלל שאין לבסס זכות על הנחיות מנהליות הסותרות את הדין והפסיקה, וקבע כי רשות המכס לא פעלה בחריגה מסמכות או בניגוד לנוהל המחייב כאשר דרשה את צירוף מסמכי ההעדפה.

לצד האמור, בית המשפט נתן משקל להתנהלות היבואן בזמן אמת: היבואן צירף מסמכי העדפה בפועל, העיד כי לא טען בפני רשות המכס שאינו חייב לעשות כן ואף לא מיצה את מסלול הערר הקבוע בנוהל. בנסיבות אלה בית המשפט קבע שאין זה ראוי לאפשר לו בדיעבד לתקוף את עצם דרישת המסמכים במסגרת ההליך, ובפרט כאשר הדבר מתנהל כתקיפה עקיפה של החלטה מנהלית. בית המשפט הוסיף והדגיש כי מי שבחר במסלול של קבלת פטור על בסיס מסמכי העדפה, אינו יכול לאחר פסילתם לטעון כי יש לפטור אותו מהדרישה להציגם מלכתחילה.

אשר לאימות בדיעבד, בית המשפט קבע כי פרוטוקול 4 מאפשר לבצע אימות באקראי או מקום שבו מתעוררים ספקות סבירים. ביחס לשתי הצהרות היבוא שבמחלוקת, בית המשפט קבע שלא הוכחה שרירותיות: לגבי ההצהרה הראשונה היבואן לא הניח תשתית לפגם, ולגבי ההצהרה השנייה בית המשפט קבע שהשליחה לאימות נעשתה לאחר שהתעורר חשש על רקע ממצאים ביחס לתעודה קודמת, ולכן מדובר בהפעלת שיקול דעת סבירה.

בשורה התחתונה בית המשפט קבע כי משעה שרשויות המכס האירופיות פסלו את מסמכי ההעדפה, היבואן אינו זכאי להעדפת מכס. בית המשפט הדגיש כי הדרך להתמודד עם פסילה כזו היא פנייה לרשויות המכס במדינת היצוא לצורך השבת תוקף המסמכים, דבר שהיבואן לא עשה, ולכן גם ראיות אחרות שהובאו ביחס למקור אינן משנות את התוצאה.

בהתאם לכך דחה בית המשפט דחה את התביעה.

ליבואן – עו"ד אברמוביץ וגנון. למדינה -עו"ד טהרני, פרדה וקהת-בלום.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי