אחריות מקצועית של סוכן המכס

בחינת אחריות סוכני המכס במשפט הישראלי מעלה שאלות מורכבות הנוגעות לגבולות החובה המקצועית ולהיקף האחריות של אנשי מקצוע בתחום. הפסיקה שהצטברה לאורך השנים מציגה תמונה מגוונת של מצבים שונים בהם נדרשו בתי המשפט להכריע בשאלת אחריותם של סוכני מכס כלפי לקוחותיהם.

מעמדו המשפטי של סוכן המכס מעוגן בחוק סוכני המכס משנת 1965. החוק מטיל על סוכן המכס חובות נאמנות ויושר הן כלפי רשויות המכס והן כלפי לקוחותיו. סעיף 20 לחוק קובע כי סוכן מכס יפעל בפעולות מכס במהימנות, בנאמנות וביושר. עם זאת, הפסיקה הבהירה שאין לפרש הוראה זו באופן מרחיב מדי, בפרט לנוכח הסנקציה הפלילית הצמודה להפרתה. בתי המשפט נקטו פרשנות מצמצמת כאשר עסקינן בהטלת אחריות פלילית.

במישור האזרחי, אחריותו של סוכן המכס נבחנת בדומה לאחריותם של בעלי מקצוע אחרים. הוא מחויב לפעול בהתאם לסטנדרטים המקצועיים המקובלים בתחום עיסוקו. המבחן המרכזי הוא האם פעל כפי שסוכן מכס סביר היה פועל באותן נסיבות. בחינה זו כוללת התייחסות למכלול הנסיבות, לרבות המידע שהיה בידי הסוכן, הנוהג המקצועי המקובל והציפיות הסבירות מאדם העוסק במקצוע זה. חשוב להבין שאחריות סוכן המכס אינה מוחלטת. היא נבחנת לפי מבחן סוכן המכס הסביר. עליו לפעול ביושר, בנאמנות ובזהירות מקצועית. חובתו כלפי הלקוח היא לספק מידע וייעוץ סביר בהתאם למקובל במקצוע. אין להטיל עליו אחריות למעשים פליליים או רשלניים של צדדים שלישיים. לפיכך, לא כל טעות של סוכן מכס היא רשלנות מקצועית.

בנוסף לחובות המוחלות מכוח חוק סוכני מכס, חב סוכן המכס בנזיקין כלפי כל אדם, ובכלל זה צד שלישי, אם עוול כלפיו. חובת האמונים הקבועה בחוק אינה באה לגרוע מאחריותו של סוכן המכס על פי כל דין אחר, כגון אחריותו בנזיקין. לפיכך יש לבחון אם ביצע סוכן המכס מעשה עוולה, ולצורך כך יש לבחון אם פעל כמצופה מבעל מקצוע המעניק יעוץ מקצועי בתחום התמחותו.

הפסיקה מבחינה גם בין סוגים שונים של עוולות. במסגרת עוולת הרשלנות הקלאסית, על הניזוק להוכיח כי המזיק חטא כלפיו בהתרשלות. אמת המידה של ההתרשלות עניינה בהטלת חובה על כל אדם לפעול כאדם סביר ונבון בנסיבות העניין. במקרים מסוימים עשויה להתעורר גם השאלה של מצג שווא רשלני. העוולה של מצג שווא רשלני הוכרה במשפט הישראלי לפני למעלה מיובל שנים. על מוסרי המידע, שהמידע מרוכז בידם, מוטלת חובה שלא להתרשל באספקת המידע המבוקש ולספק מידע אמיתי ומהימן, מקום שההסתמכות על אותו מידע צפויה ומסתברת בנסיבות העניין. במקרה של סוכן מכס המעניק יעוץ ללקוח, רכיביה המגבילים של העוולה מתקיימים בקלות יחסית.

והנה כמה מקרים מעניינים שנידונו בפסיקה. אחד התחומים המרכזיים בהם עשויה להתעורר אחריות הוא סיווג טובין. סוכן המכס הוא הגורם הקובע את סיווג הטובין ברשימון היבוא, בהסתמך על צו תעריף המכס והכללים המפורטים בו. תהליך הסיווג כולל בחינה של טיב הטובין ותכליתם, ולאחר מכן בחירת הפרט המתאר את הטובין באופן המדויק ביותר. מחלוקות על סיווג טובין עלולות להוביל לחיוב היבואן בתשלום מכס משמעותי.

במקרה אחד שנדון בבית המשפט, יבואנית ייבאה בוטוקס שסווג כתרופה ולא כרעלן. לאחר ביקורת המכס התעוררה מחלוקת בנוגע לסיווג הראוי. בנוסף התגלה שבתקופה מסוימת הוגש דיווח בגין משלוחים ללא הצהרת מקור, מה שהוביל לדרישת תשלום משמעותית. בית המשפט קבע כי סוכן המכס התרשל בשני מישורים: לא וידא את קיומה של הצהרת מקור במסמכים שהוגשו למכס, ולא התריע בפני חברת היבוא על האפשרות שהבוטוקס יסווג כרעלן ועל הצורך בהצהרת מקור. בית המשפט הדגיש כי על סוכן המכס היה להיות ער לאפשרות שהמכס יבחר לסווג את הבוטוקס כרעלן, ולהיערך לכך באמצעות הפניית תשומת לב חברת היבוא לאפשרות זו.

מקרה אחר שהתברר בפסיקה נגע לייבוא ממרח אנשובי. הסחורה שוחררה תחילה בפטור ממכס, אך לאחר מכן המכס שינה את הסיווג וחייב במכס. בית המשפט קבע כי סוכן המכס נכשל בחובת הבדיקה הבסיסית שלו: לא קרא את הכלל הרלבנטי בצו תעריף המכס, שמגדיר את המונח הרלוונטי, לא בדק הגדרות או פירושים למונח, והמסווג מטעמו לא עבר קורס סיווג. נציג סוכן המכס הודה במפורש בבית המשפט כי אם המסווג היה קורא את הכללים בצו תעריך המכס, הוא בוודאי היה מסווג את הסחורה נכון. למרות הכשלים המקצועיים הברורים, בית המשפט דחה את התביעה כנגד סוכן המכס מהטעמים הבאים: סוכן המכס פעל על בסיס הצהרת התובעת שהמוצר עבר הומוגניזציה, הסתמך על מכתב מעמיל מכס קודם שהתובעת הציגה, והכשל היה משותף לתובעת ולסוכן המכס כאשר גם התובעת לא בדקה את נכונות הסיווג.

במקרה נוסף שעסק ביבוא רהיטים וצעצועים, נציג היבואנית פנה לנציגת סוכן המכס וסיווג את הסחורה כרהיטים. כאשר המטען הגיע לנמל, בדיקת המכס גילתה שמדובר בצעצועים ולא ברהיטים, מה שהוביל להטלת קנס ודמי אחסנה. בית המשפט קבע כי סיווג הטובין כרהיטים לא חרג ממתחם הסבירות שלפיו היה נוהג כל עמיל מכס סביר, שכן מסמכי היבוא שעמדו בפני סוכן המכס אכן הצביעו על יבוא רהיטים לגני ילדים, היבואנית עצמה עוסקת במכירת רהיטים, והחברה ממנה נרכשה הסחורה אף היא עוסקת בייצור רהיטים.

תחום נוסף שבו עשויה להתעורר אחריות הוא צירוף מסמכי יבוא שונים. שחרור טובין מהנמל מחייב פקודת מסירה ורשימון יבוא של המכס, וכן תשלום כל אגרות הנמל וההיטלים. על פי ההסדר הנכון והמקובל בסחר בינלאומי, הוצאת פקודות מסירה מטעם סוכן האנייה נעשית אך ורק כנגד הצגת שטרי מטען מקוריים. באותו מקרה, סוכן המכס סייע לשחרר את הטובין שלא כנגד שטר מטען מקורי, וזאת באמצעות החתמה של כתב שיפוי וערבות. בית המשפט קבע כי סוכן המכס פעל שלא לפי הנורמה המקובלת ומשכך חב בנזיקין.

מקרה מורכב במיוחד שהתברר בפסיקה עסק ביבוא מוצרי טקסטיל מאנגליה לישראל במסגרת הסכם ההעדפה בין האיחוד האירופי וישראל. הסחורה שוחררה תחילה ללא תשלום מכס, אך לאחר ביקורת התברר שמסמכי ההעדפה נשלחו לאימות ונמצאו שאינם עולים על כללי המקור. היבואנית טענה כי סוכן המכס התרשל בכך שלא הזהיר אותה מפני הסיכון שהיצואן לא יחזיק במסמכים המאמתים את מקור הסחורה. בית המשפט קבע כי סוכן המכס פעל במסגרת חובותיו המקצועיות ולא התרשל. בית המשפט הדגיש כי ההנחה שעל בעל מקצוע מוטלת חובה להזהיר את לקוחו מפני אפשרות תיאורטית שספק או צד להסכם יפעל באופן פלילי, אינה נראית כלל. קביעה מעין זו היא בגדר הרחבה יתירה של חובת הזהירות של נותן יעוץ. סוכן המכס אינו נדרש לצפות אפשרות שהיצואן יפעל שלא כדין או ימסור הצהרה כוזבת לרשויות המכס. אין חובה להזהיר את הלקוח מפני כל סיכון תיאורטי או מעשה תרמית אפשרי מצד צדדים שלישיים. אחרת, לא ניתן יהיה להגדיר גבול סביר לחובת הזהירות של סוכן המכס.

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.