אחריות יבואן בגין חיובי אחסנה ושהייה – גם כאשר בן הזוג מנהל את ההתקשרות

בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בקריות נדונה שאלה הנוגעת לאחריותם של יבואנים בגין חיובי אחסנה ודמי שהייה שהצטברו עקב אי שחרור מכולה מהמכס, וכן נבחנה שאלת היריבות כאשר ההתקשרות נעשית באמצעות בן זוג. פסק הדין מבהיר את גבולות האחריות החוזית של יבואנים כלפי חברות שילוח בינלאומי, ואת הנטל המוטל על יבואן המבקש לחלוק על גובה החיוב שהוטל עליו.

רקע

התובעת, חברת שילוח בינלאומי ועמילות מכס, הגישה תביעה כספית חוזית על סך 245,234 ₪ בגין שירותים שהעניקה לנתבעים. הנתבעים הם בני זוג נשואים, כאשר הנתבעת 1 עסקה ביבוא טובין והנתבע 2 טען כי אינו צד להתקשרות.

בחודש נובמבר 2018 פנו הנתבעים אל התובעת על מנת לקבל הצעת מחיר לשילוח טובין במכולה 20 רגל מנמל איזמיר שבטורקיה אל נמל ישראל. עם הגעת המכולה לנמל חיפה נדרשו הנתבעים לעמוד לביקורת יבוא ולשלם סך של 2,340 ₪ לקופת המדינה. משלא שילמו, עוכב שחרור המכולה על ידי מכס חיפה. בהתאם לנוהל, המכולה הועברה לאחסנה במסוף המכולות מילניום ביום 7.1.2019, מה שגרר חיובי אחסנה בסך של 118,171.33 ₪. נוסף על כך, הנתבעים חבים בחיובי השהייה בסך של 67,140 ₪. ביום 16.5.2019 הנפיקה התובעת חשבון על סך 59,923 ₪ עבור שירותי השילוח ועמילות המכס. הנתבעים זנחו את הטובין מבלי לשלם דבר.

ההליכים הקודמים

ביום 27.8.2020 הגישה התובעת תביעה כספית. הנתבעים לא הגישו כתב הגנה וביום 23.11.2020 ניתן נגדם פסק דין בהיעדר הגנה. התובעת פתחה תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. הנתבע 2 הגיש מספר בקשות לפריסת החוב, שנדחו, כאשר בכל הבקשות לא טען לגופו של החיוב או לגובהו.

ביום 2.8.2022 הגיש הנתבע 2 בקשה לביטול פסק הדין בהיעדר הגנה, ובהמשך הוגשה בקשה דומה בשם הנתבעת 1. ביום 17.11.2022 נדחו הבקשות לביטול פסק הדין. ביום 21.12.2022 הגישו הנתבעים לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור. ביום 29.3.2023 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה בחלקה תוך שהוא תוחם את המחלוקת בין הצדדים לעניין החיוב שהוטל בפסק הדין.

טענות הצדדים

התובעת טענה כי היא זכאית להיפרע מהנתבעים יחד ולחוד וכי גובה החוב, לאחר מו"מ עם מסוף המטענים וחברת הספנות להקטנת החיובים, עומד על סך 260,793 ₪. התובעת טענה כי על הנתבעים מוטל הנטל להוכיח כי לא כל גובה החוב מוטל עליהם.

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 מחמת היעדר יריבות, שכן הוא מעולם לא התקשר באופן אישי עם התובעת. הנתבע 2 הוא "רק" בעלה של הנתבעת 1. נטען כי נוכח העובדה שהנתבעים משתייכים לעדה הדרוזית, אין זה נהוג כי אישה תשוחח עם גבר ולכן הנתבע 2 זה ששוחח עם נציגי התובעת. הנתבעים טענו כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה וכי לא ברור מכוח מה היא עותרת לקבלת הסכומים.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, לאחר שמיעת עדויות מטעם שני הצדדים ועיון בכתבי הטענות והנספחים.

שאלת היריבות – חבות הנתבע 2

בית המשפט דחה את טענות הנתבעים שלפיהן הנתבע 2 הוא "רק" בעלה של הנתבעת 1 ואין לו קשר לחוב הנטען. נקבע כי ככל שקיים חוב, יש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד.

בית המשפט מצא את עדות עובד התובעת אמינה, קוהרנטית ועקבית. הוא העיד כי ההתקשרות נעשתה מול הנתבע 2 בלבד וכי לא שוחח מעולם עם הנתבעת 1. מנהל התובעת העיד באופן דומה והוסיף כי הנתבע 2 הגיע למשרדו ושוחח עמו גם טלפונית. מעיון בהתכתבות עולה כי הנתבע 2 היה מעורב ובקיא בפרטים, שימש כאיש הקשר, וההתקשרות עם התובעת התנהלה באמצעותו. ההתכתבות מלמדת כי בניגוד לטענתו, הנתבע 2 היה חלק פעיל בהתקשרות והיה מודע למשמעותה.

קיומה של התקשרות חוזית

בית המשפט קבע כי לא יכולה להיות מחלוקת שהנתבעים התקשרו עם התובעת כחברת שילוח בינלאומית לצורך קבלת שירותה, וכי בסופו של יום המכולה לא שוחררה על ידי הנתבעים והטובין לא הגיעו לידיהם, חרף העובדה שידעו שהסחורה הגיעה לישראל.

הנתבעת 1 העידה כי הזמינה את שירותי התובעת וכי המכולה הגיעה לנמל בישראל, אולם בשל נסיבות אישיות שונות לא עלה בידה לשחרר את המכולה. לדבריה, ביקשה לבצע עסקה ולהרוויח ממנה, אך לאחר שלא הצליחה למכור מהמכולה הראשונה ונקלעה לקשיים, לא הצליחה לשחרר גם את המכולה השנייה. עוד ציינה כי רצתה לשלם אך לא היה בידה לשלם, וכי לא צפתה שהדבר יגרור עלויות של אלפי שקלים. בית המשפט הוסיף כי זו לא הייתה הפעם הראשונה שהנתבעים הזמינו מכולה, ולכן היה עליה להבין את משמעות התנהלות זו.

קביעת גובה החיוב

בית המשפט ציין כי לא היה ברור מהו הסכום המדויק המגיע לתובעת, שכן הסכומים השתנו לאורך ההליך. לאחר בחינת הסיכומים והאסמכתאות שהוגשו, נקבע כי החוב מורכב מאלה: (1) תשלומים לחברת מילניום בגין חשבונות סופיים – שש המחאות בסך 27,966 ₪ כל אחת (סה"כ 167,796 ₪); (2) תשלום לחברת MSC בסך 36,561 ₪ (מיום 27.5.2024); (3) סכום נוסף לפי חשבונית מס' 3127156 מיום 16.5.2019 בסך 59,923 ₪. סך החוב שנקבע הוא 264,280 ₪, לפני הצמדה וריבית.

בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שהנתבעים שילמו במסגרת הסדר בין הצדדים 132,412 ₪. לפיכך, יתרת החוב עומדת על 132,068 ₪ (ובחישוב המתוקן: 131,868 ₪), וזהו הסכום שנפסק לטובת התובעת. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל ועד לתשלום בפועל. בנוסף נפסקו שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% בתוספת מע"מ, וכן אגרות והוצאות משפט.

בקופת בית המשפט הופקדו 60,000 ₪ על ידי הנתבעים כתנאי לביטול פסק הדין שניתן נגדם בעבר. בית המשפט הורה להעביר סכום זה לתובעת ולקזז אותו מסכומי פסק הדין.

סיכום

פסק הדין מבהיר כי כאשר בן זוג מנהל את ההתקשרות העסקית מול חברת שילוח בינלאומי, מצוי בסוד העניינים ומשמש איש קשר יחיד, הרי שהוא נושא באחריות חוזית יחד עם בן הזוג השני, גם אם ההתקשרות הפורמלית נעשתה על שם בן הזוג האחר. בית המשפט הדגיש כי טענות תרבותיות או חברתיות אינן יכולות לשמש מגן מפני אחריות חוזית כאשר העובדות מלמדות על מעורבות פעילה בהתקשרות.

פסק הדין מדגיש את חשיבות הקטנת הנזק מצד חברת השילוח, ומכיר בכך שהתובעת פעלה להקטנת החיובים במסגרת מו"מ עם מסוף המטענים וחברת הספנות. יחד עם זאת, בית המשפט הבהיר כי על יבואן המבקש לחלוק על גובה החיוב מוטל נטל הוכחה כבד, ובמקרה זה הנתבעים לא הרימו נטל זה. העובדה שהנתבעים הגישו מספר פעמים בקשות לפריסת החוב מבלי לחלוק על עצם החוב או גובהו, תמכה במסקנה כי הם מושתקים מלטעון כעת טענות כאלה.

[ת"א (שלום קריות) 56874-08-20 לוג-אין ספנות ולוגיסטיקה בע"מ נ' גדבאן ואח' (נבו 2.2.2026)]
_____________________________________________________________

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי.